ההרגשה היא כאילו כל עולמי אינו אלא כלא גדול המורכב משני
תאים.
בתא הימני, כל האסירים לובשים את אותם הבגדים, למעט סימני
זיהוי קטנים שמבדילים ביניהם, וכל אחד מבצע את עבודתו בהתאם
לתפקידו שהוכשר אליו. בתא הזה, אני נמצא במשך של כ-3 שנים,
למעט מקרים כאלה ואחרים של חופשות ומחלות קשות, שבזמנן, אני
עובר לתא השני, לתא השמאלי.
בתא השמאלי, אני עדיין אסיר, לא משנה מה אעשה או מה אלבש. זהו
עדיין כלא, אני עדיין נמצא שם במצב שאני לא מוצא את עצמי, שרע
לי, מאוד רע לי שם. אם בתא הימני, קיימת ההרגשה של: "ואללה,
לפחות אני עסוק במשהו", וכמה שאני שונא את הכלא הזה, עדיין, יש
משהו שלרגעים מעטים, מפעם לפעם, משכיח מליבי את המועקה והכאב.
בתא השמאלי לעומת זאת, למרות החופש היחסי שבו אני שרוי בעת
המצאותי בו, שוררת כל הזמן התחושה של כלא, תחושה שאני לא מסוגל
להסיח מדעתי, שאין כמעט מי שיסיח (או תסיח) את דעתי ממנה.
גם כאשר, בעת שהותי בתא השמאלי, אני נפגש עם אסירים אחרים מהתא
הימני, אפילו שאנחנו לא שם כרגע, מרבית השיחות שלנו נסובות
סביב מה שקורה בתא הימני.
זה נוגד את הטבע. למרות המחיצה העבה הזאת בין שני התאים,
עדיין, יש מעבר חופשי יחסית ביניהם. אם זה מידי יום ואם זה פעם
בכמה שבועות.
בכלא הזה, עולמך מזדעדע פעמיים, פעם אחת כשאתה נכנס לתוכו,
נכנס כאילו דרך שסתום חד-כיווני, כמו נפילה מעליית-הגג, בדיוק
בזמן שאתה מנסה לסדר את חייך לקראת המעבר לכלא הזה.
הפעם השנייה שמזדעדע עולמך, היא כאשר אתה משתחרר סוף כל סוף
מהכלא הזה, עולה שוב למעלה, נושם את האוויר החופשי, רווי
החמצן.
ליבך כאילו מחסיר פעימה, אך תוך שנייה מזדרז ושב לתקנו. ואז זה
מכה בך, אתה אדם חופשי שוב, אחרי כ-3 שנים ארוכות שהיית אסיר,
אסיר בכלא הכי פופולארי שאתה מכיר, כלא שאתה מחונך מגיל צעיר
לשאוף להגיע אליו, לקחת בו סיכונים על גבי סיכונים ולעיתים אף
לבחור להשאר בכלא לעוד קצת זמן, רק כי כבר התרגלת, כי אתה
מרגיש שזה כבר חלק בלתי נפרד ממך.
הכלא הזה, שמהווה את לב האומה שלנו, מאין מערכת סרטנית ששזורה
בכל דבר שקורה כאן, משפיעה ומכריעה בכל ולמרות זאת, היא איננה
פועלת נכון, היא פועלת בצורה שגויה, סרטנית כאמור.
כאשר במקום להכנס מצד אחד ולצאת מן הצד השני, ההרגשה היא שהכלא
הזה הוא לא אחר מאשר נקודת עצירה ועיכוב בדרכנו, שכן בסופו של
דבר, כולנו, בלי שום קשר למתי נשתחרר מהכלא הזה נכנס דרך השעה
בצפוני, ודרכו גם נצא, או אולי נפלט החוצה.

06.11.2004