שותקת... שתיקה ארוכה ומסגירה שחוספת הכל, אותי, את כולי.
שתיקה שמפילה, רומסת והורסת את כל החומות, הגדרות, המחסומים...
והנה נותרתי שם בודדה, ערומה כביום היוולדי, ורק דמעות מעטרות
את פניי... תפסו את מקומו של האיפור הכבד שהיה מסתיר, מתחת לכל
שכבותיו, את הכאב שאיש לא ידע על קיומו.

עומדת שם, בצדו האחד של העולם, ואתם, מהצד השני, בוהים בי ...
ומנסים להבין מה לא בסדר?!
אני!!! אני לא בסדר!!! אני טעות ... אני שגיאה ... אני מקרה
מצער!

אני ... אני סתם אחת .