אני תמיד הילד הזה, הילד הזה שתמיד שם, עם כולם, אבל בצד, תמיד
שם...
אני תמיד הילד הזה שפה ושם יש לו חברה אבל בסך הכל... אני תמיד
לבד, זה אף פעם לא רציני.
אני תמיד הילד הזה שמקושר עם כולם, ואם מישהי רוצה חבר או שהיא
שמה עין על מישהו אחר, הן תמיד פונות אליי, אני מסדר, משדך,
ועומד שם בצד...     תמיד שם...
עומד, מזייף חיוך כדי לא להרוס את האווירה.
אני תמיד מקשיב לבעיות של אחרים, אני תמיד שם אם מישהו עצוב,
עצבני, מתוסכל, תמיד שם...
לפעמים אני מרגיש מוזר כשאני שומע שבנות אוהבות בנים רגישים,
כשאני הילד הכי רגיש שאני מכיר, אבל לא אוהבים אותי, ואז שוב
כמו תמיד אני בצד, כמו תמיד אני נשאר...

                                     תמיד שם...