אני חושב שאני אתחיל לכתוב פשוט את כל מה שקרה לי. אני אספר את
מה שקרה במונית שלי. זה לא יכול להיות שיותר מדי צירופי מקרים
יגיעו בבת אחת. ראיתי פעם את זה בתכנית "המקרים המוזרים
ביותר". פעם היתה עוד כזו תכנית, בתקופה שלפני רפי גינת
ופוקוס. היום כל המקרים המוזרים הם קופים שהולכים לאיבוד על גג
בנין ומבצע החילוץ המדהים שלהם, או בנאדם שטובע בנהר אבל בדקה
התשעים הוא מצליח לתפוס איזה ענף ואיזה שמוק עומד ומצלם אותו
מחכה לצוות החילוץ שיגיע. אח, הטלויזיה של היום זה לא מה שהיה
פעם. אבל אני סוטה קצת מהנושא. קצת, הרבה.
בכל אופן, זה היה אני חושב בפעם הראשונה לפני כשבוע, קניתי
איזה קוביה הונגרית אצל מוכר בשוק הפשפשים. דווקא בזול. כמה
שקלים שילמתי לו ויצאתי עם קוביה הונגרית שכל הפאות שלה צבועות
חוץ מאולי ריבוע צהוב אחד באחת מהן. שווה? לא יודע. עדיין לא
הצלחתי לפתור אותה. כן, תקראו לי אפס, אבל אחרי שתקראו את מה
שקרה לי תבינו שהראש שלי בשבוע האחרון לא היה מרוכז בדיוק
בקוביה ההונגרית.
אבל אני חושב שקודם אני חייב לכם קצת עלי. אז אהלן. אני שמשון,
נהג מונית בן 24. אני רווק עדיין. פעם היתה לי חברה בשם עדנה
אבל העפתי אותה בערך מתי שקיבלתי את המונית. היא אמרה לי שזה
או היא או המונית, אני חושב שהבחירה היתה די קלה.
בכל אופן אני נהג מונית די חדש, רק שנה כמעט במקצוע. אבל
עדיין, כל מה שקרה לי בחודש האחרון לא יכול להיות סתם צירוף
מקרים, תגידו מה שתגידו.

אז נתחיל, אני חושב שזה היה כשחזרתי למונית. שחקתי עוד קצת
בקוביה ההונגרית איך שיצאתי משוק הפשפשים ובאתי למונית. אני
יכול להשבע שהחניתי אותה ליד הוולבו האדומה מול הקיוסק שהיה
כתוב עליו בשלט נוצץ (עאלק) ובוהק (שוב עאלק) הקיוסק המדהים
(שוב פעם, עאלק) של שמחה.
אז הנה אני יוצא מהשוק, ואני רואה להפתעתי את הוולבו האדומה,
מול הקיוסק של שמחה. ואיפה המונית? ברגע הראשון לא הבחנתי בה
אבל הנה ראיתי שהיא חונה לה שם איזה עשר מטר שמאלה ממני.
לא ייחסתי לזה אז הרבה חשיבות, כי בסהכ חשבתי שהתלבלתי ודברים
כאלו קורים. כנראה שהוולבו משכה את תשומת ליבי. ואולי לא. אנא
עארף. לא שמתי זין על זה וניגשתי למונית. פתחתי אותה התיישבתי
ושמתי את הקוביה ההונגרית על המושב שלידי. פתחתי את הקשר
ופתאום אני שומע איזה רעש מוזר ואז אני שומע משהו כמו "מינדי
איטס מורק נאנו נאנו". התחלתי לצחוק ושאלתי ישר בקשר מי עשה את
החיקוי המדהים הזה של מורק מהתכנית המהוללת "מורק ומינדי". לא
היתה תשובה.
לא התחשבתי בזה והתנעתי את המונית. בשלב הזה הכל היה רגיל
למעשה, המונית נסעה רגיל, המשכתי רגיל בנסיעה. שום דבר לא תפש
את תשומת ליבי יותר מדי אז כרגיל נסעתי ברחובות העיר בחיפושי
אחר נוסע לאסוף. הודעתי בקשר שאני פנוי ואז פתאום משום מקום
הגיחה לה רולס רויס כחולה עקפה אותי במהירות של לפחות 160 קמ"ש
ונעמדה מולי. בלמתי חזק ולא הצלחתי שלא להכנס בה.
הייתי כבר בטוח שהרסתי כליל את שתי המכוניות, וההלם שהתחיל
לחדור לגופי היה ענק.
ראיתי כבר מה הולך להיות, תביעות ביטוח ענקיות, נזק בעשרות
אלפי שקלים אפילו אולי טוטאל לוס. דמיינתי את עצמי מובטל חסר
כל. והכי מוזר - פחדתי ממה שקרה לקוביה ההונגרית כי לא ראיתי
אותה מונחת לידי על הכיסא יותר.
לא משנה. אז יצאתי מהמונית ונדהמתי לגלות ששום דבר לא קרה לאף
אחת מהמכוניות. אפילו לא השריטה הקלה ביותר. ממש כלום. ואז
כאילו כלום לא קרה המכונית הכחולה נתנה גז ונעלמה מהמקום כלא
היתה.
איפה שהיא עמדה מקודם היתה מונחת לה הקוביה ההונגרית, ואני כמו
מטומטם פשוט ניגשתי הרמתי אותה וחזרתי למונית, כאילו כלום לא
קרה.

כל מה שקרה אחכ היה דווקא נורמלי.
כשחזרתי הביתה שמתי את הקוביה ההונגרית על השולחן בחדר עבודה
והלכתי ללטף את חיית המחמד שלי צ'בי. היא נתנה לי ביס כהרגלה,
אבל לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות כי היא תמיד הרי היתה נותנת לי
ביסים וכבר הייתי רגיל לזה אז זה לא כאב לי יותר.
נתתי לה קצת אוכל שתאכל, מה גם להם יש זכויות. גם הם צריכים
לאכול פעם ביום, לא רק אני.
הלכתי להתקלח ושמתי איזה דיסק במערכת בינתיים שיהיה מוזיקה.
"שירים מתיקים באפלה" אחד הדיסקים שהכי אהבתי. אני מניח שאתם
מתחילים להבין אולי גם למה.
בכל אופן המקלחת הזו היתה מה שהייתי צריך, היא שטפה היטב את כל
מה שעבר עלי באותו יום, תרתי משמע. הרגשתי כל כך רענן, כאילו
אני משתתף באיזה פרסומת מזדיינת לטמפונים. זה בדיוק מה שהייתי
צריך.
יצאתי ממנה והלכתי לישון כשאני מסכם את היום הזה ב"אח אני
עייף...". ונרדמתי.

התעוררתי ליום השני כששמעתי את השעון המעורר מצלצל בקולי
קולות. איך שצ'בי שמעה אותו היא קפצה עלי והעירה אותי בחוזקה.
זה כאב כשהיא עשתה את זה אבל הבלגתי ונתתי לה סטירה והיא
התכרבלה לה בפינה, בוכיה ככה. צרחתי עליה, "מטומטמת אל תקפצי
עלי יותר! זה כואב יא זונה!"
מצטער אם אני מעליב מישהו עם האוצר מילים שלי, אבל כשאתם
נוהגים במונית אתם לומדים שפה חדשה, כי לא תמיד יש סבלנות לכל
החארות חצי בני אדם שנכנסים למונית שלי. אחד מהם עתיד להכנס
אלי למונית בימים הקרובים אבל אני מקדים את המאוחר, נגיע לזה
כשנגיע.
בכל אופן היום לא עבדתי, זה היה היום החופשי שלי. הלכתי לחפש
את הקוביה ההונגרית קצת לשחק איתה. אני עכשיו יותר מבטוח שהיא
היתה על השולחן אתמול בערב, אבל עכשיו היא כבר לא היתה שם.
לאחר בירור מקיף מצאתי אותה בתוך המגרה שלי, אבל חשבתי שכנראה
שלפני שהלכתי לישון שמתי אותה שם. ת'אמת זה גם לא כל כך הזיז
לי. זה עדיין לא מזיז לי. סתם חשבתי שכדאי שתשמעו על זה.

הקיצר חזרתי למיטה לנוח קצת. סעמק זה היום החופשי שלי למה שאני
אתעורר בבוקר. אני אלך לנוח עוד קצת אקרא עיתון בסתלבט ואוכל
ארוחת בוקר בשעה של הצהריים. למה לי למהר? כל היום לפני. אז
הנה אני יושב ככה במיטה ולוקח את העיתון, קורא את המדורים
השונים וכמובן שאני מתחיל תמיד עם הספורט. לא תאמינו מה קראתי
שם.
גרנט ממשיך במכבי תל אביב. אני יודע, גם לי זה היה שוק בהתחלה
אבל עיכלתי את זה. זה המון זמן שאני קולט בלווין שידורים של
הליגה הישראלית (יש לי לווין כי אני גר באיזה חור שהכבלים לא
שמעו עליו) ואני רואה את מכבי תל אביב. אחלה קבוצה את האמת,
אבל למה לעזאזל הם לא מעיפים כבר את אברהם גרנט?

בכל אופן אני גומר לקרוא את העיתון רואה קצת טלויזיה אוכל
ארוחת בוקר (עכשיו כבר צהריים אבל זה לא מזיז לאף אחד). שתי
ביצים. אני הכי אוהב לפתוח עם זה על הבוקר, זה נותן לי תחושה
של גבר, לא יודע למה. ותתעלמו מהעובדה שהשעה היתה כבר שעת
צהריים. השעון הביולוגי שלי אמר שעכשיו בוקר. אגב שעון ביולוגי
פעם איזה ביולוגיסט או משהו כזה שנכנס למונית שלי התחיל לספר
לי על כך שלכל אחד יש בתוכו שעון פנימי כזה שנקרא השעון
הביולוגי ולפיו אנחנו מרגישים עייפים או עירניים והוא מושפע
מהמעשים שלנו וכו'. אני חושב שהורדתי אותו באיזה בית חולים
לחולי נפש או משהו בסוף.
גמרתי לאכול את הבוקר שלי והלכתי לשחק קצת עם הקוביה ההונגרית,
מה לעשות, קורה. אבל לא מצאתי אותה עכשיו. לא היה לי אכפת את
האמת. באמת שלא שמתי זין על זה. אני בכלל לא יודע עד עכשיו למה
קניתי אותה. אני חושב שזו אחת התעלומות הכי גדולות שלי אי
פעם.

הערב מגיע, העברתי ככה את היום בסתלבט. אני נכנס למונית והולך
לשבת בפאב האהוב עלי, הפאב של ג'ו. לא קוראים לבעל בית ג'ו.
קוראים לו ירוחם. הוא פשוט חושב שג'ו זה שם יותר יפה. יותר
מושך לקוחות. ת'אמת הוא צודק. אם היו קוראים לפאב שלו הפאב של
ירוחם אני לא חושב שהייתי מעיז להניח את כף רגלי בתוכו. סעמק
לא הייתי מגיע אליו אי פעם, אף אחד לא היה מגיע אליו. אבל הנה
אני שוב סוטה קצת מהנושא.
הזמנתי כמובן את המשקה הרגיל שלי.
ירוחם, זתומרת ג'ו, שהיה גם הבארמן, כבר הכיר אותו בע"פ.
"תכף מגיע הרגיל" הוא אמר והלך להכין לי.
בינתיים אני הסתכלתי מסביבי לראות איזה כוסיות נכנסו לפאב
היום.
לא ראיתי שום דבר שמצא חן בעיניי. ממש לא. ציצים בינוניים,
מכוערות אחת אחת.
איך שאני מוצא מישהי חמודה הבארמן מפנה את תשומת ליבי שהמשקה
שלי מוכן. אז אני מסובב את הראש לשניה להסתכל עליו, מביא לו
מבט מוזר כזה ואז מחזיר את הראש כדי לראות שאותה כוסיה נעלמה.
עכשיו תגידו לי אם זה מוזר או לא.
לא יחסתי לזה שום חשיבות וחזרתי למשקה שלי.
"סעמק, זה לא וויסקי סקוטי, זה סקוטי" אני פולט ככה לירוחם
והוא כזה מתפקע מצחוק. לא משנה שזו בערך הפעם האלף שאני מספר
לו את הבדיחה הזו, הוא עדיין צוחק. כזה טמבל מושלם, חמור. רק
לרחם עליו. את האמת אני מרחם על ההורים שלו יותר. איך הם יכלו
לסבול כזה מפגר מושלם בתור ילד. ואחר כך שהוא עזב את הבית,
התמסד, פתח פאב. בעצם מצד שני הם קראו לו ירוחם, אז אני חוזר
בי ומרחם עליו.
שוב אני גולש מהנושא. טוב לא משנה זה מה שהיה היום.
אחכ הכל היה רגיל, תפסתי איזה מכוערת אחת, הלכנו אלי הביתה.
עשינו מה שעשינו, שיחקנו קצת מונופול תלת מימד והלכתי לישון.
לפני שהלכתי לישון ראיתי את צ'בי יושבת שם משחק עם הקוביה
ההונגרית שלי.
נתתי לה לשחק איתה, היא בלאו הכי הרי לא מבינה מה לעשות איתה.
אז שישחק. זה לא מה שיפריע לי לישון הלילה.
הימים שאחר כך היו דווקא די נורמלים, רגילים יחסית לכמה שאפשר
לקרוא לחיים העלובים שלי רגילים, נוסעים באים והולכים, אני
משוטט לי ברחובות העיר עם המונית שלי, שאגב קוראים לה בלה. כן
אני כל כך פאתטי שקראתי לה בשם.
קורה.

ואז הגיע יום חמישי ואיתו הסיפור המוזר האחרון שלי לפני שלמעשה
החלטתי להתיישב ולכתוב את כל השטויות האלו. קמתי בבוקר כמו בכל
הבקרים. שוב פעם צ'בי קפצה עלי העירה אותי, שוב פעם נתתי לה
סטירה. שוב פעם מכבי תל אביב הפסידה (היה מחזור ביום רביעי,
אני חושב שזה גם נחשב מוזר? אולי לא?)
אני נכנס לי למונית ליום עבודה שיגרתי למדי.
הזמן נראה לי כאילו הוא טס, אבל אולי זה סתם השעון שלי שהשתגע.
בכל אופן מגיעה שעת צהריים ודוידסון, לא הארלי, הבוס שלי בתחנת
מוניות צורח לי בקשר שיש איזה נוסע עצבני שצריך דחוף שיסיעו
אותו והוא מתעקש שאני אאסוף אותו. אז אמרתי סעמק שיהיה ונסעתי
לאסוף אותו.
הגעתי לשם ונחשו את מי אני פוגש? אתם לא תאמינו. ירוחם.
זתומרת ג'ו.
נו בקיצור אתם יודעים מי, זה מהפאב.
לא משנה אז הוא נכנס למונית והוא אומר לי לאיפה הוא צריך.
שאלתי אותו למה הוא רצה דווקא אותי אז הוא אמר לי שהוא פשוט
רצה לדבר איתי קצת. אמרתי לו "סבבה, ירוחם, תגיד מה על הלב
שלך" והגברתי את הווליום ברדיו לפול ווליום.
הוא דווקא לא הפריע לו שאני מתנהג ככה והמשיך לדבר כרגיל,
פתאום אני שומע קולט כמה מילים שמתקשרות לי למשפט שהחריב את
עולמי.
הפאב של ג'ו נסגר.
המשטרה פשטה עליו יום אחד וגילתה את כל הסקוטים הלא חוקיים
ששוהים שם והחליטה לסגור את הפאב לאלתר. עצרתי את המונית בצד
ולא יכולתי להמשיך לנסוע. לא האמנתי שזה יכול לקרות לי. כאילו,
מה עשיתי בכלל שזה מגיע לי? הפאב היחיד ששווה ללכת אליו ולשבת
בו להסתכל על כוסיות.....
ירוחם ניסה לעודד אותי אבל דחיתי כל עידוד מצידו. הוא לא יכל
לעזור לי. הוא היחיד שיכל להכין גם את המשקה שלי בדיוק כמו
שאני אוהב אותו, רענן, טרי, צעיר. הוא היחיד שצחק מהבדיחות
המפגרות שלי סעמק. אבל למה לעזאזל זה חייב לקרות לי?
המשכתי בנסיעה כי בסך הכל הסעתי את ירוחם והייתי צריך להביא
אותו ליעד שלו בסופו של דבר, אז הורדתי אותו איפה שהוא היה
צריך. אחרי שהוא ירד ראיתי פתאום שהורדתי אותו בתחנת המשטרה.
ת'אמת בהתחלה לא שמתי לב כי הוא נתן לי כתובת. אבל אחר כך כל
הניידות האלו עוררו את חשדי (מה גם שגרמו לי להתחיל להחביא את
כל הדברים הלא חוקיים במונית שלי...)

הקיצר המשכתי לנסוע והודעתי לבוס שלי שאני לוקח את שאר היום
כחופש כי אני ממש בדיכאון. בשלב הזה סתם הסתובבתי שרפתי דלק
נסעתי ללא מטרה ברחובות, לא יודע על מה חשבתי, לא יודע לאיפה
נסעתי, פשוט נסעתי. בלי לחשוב יותר מדי.
כשכבר הגיע הערב ומד הדלק שלי התחיל להגיע כמעט לריק (דבר
שכמעט אף פעם לא קורה לי!!) החלטתי שנמאס לי לשוטט וחזרתי
הביתה לצ'בי. ברגעים האלו שאני עצוב היא היחידה שיכולה לנחם
אותי, קוף שכמותה.
עליתי הביתה. צ'בי חיכתה לי שם, נאמנה כתמיד. היא ישר זיהתה
שאני עצוב. היא תמיד מזהה. אבל זה לא חשוב.
שבוע מוזר עבר עלי כאן במאדים.