פעם הייתי שייכת למקום כלשהו.
מקום שאהבו אותי, קיבלו אותי, העריצו אותי.
המקום הזה היה בועה מדהימה, מוקפת בורוד ושלום, בלי גזענות,
שנאה, אחריות.
מקום שהייתי רגילה אליו, כיבדו אותי בגלל הותק שלי, ידעתי תמיד
שיש לי לאן ללכת.
המקום הזה היה גועל נפש של מקום. עם חוקים מטופשים, חופש
מוגבל, אנשים שרוטים וחולי נפש.
אני כבר לא שייכת לשם. לא קשורה לשם. אין סיבה שאשאר שם.
עכשיו אני בנאדם עם חיים נורמאלים. אני הולכת לבית ספר, אני
לומדת ומצליחה ללמוד, אני נראית בסדר, יש לי חבר.
עכשיו לא שייכת לשומקום.