אני נתתי לו ללכת, ככה סתם בלי סיבה.
ורק אחרי שהוא הלך הבנתי כמה שהוא חשוב לי וכמה שאני רוצה
אותו.
כשרציתי לחזור אליו הוא הלך עם אחת אחרת...
אולי הוא לא צריך אותי אבל אני צריכה אותו, למה הוא לא מבין את
זה?!
למה לא עשיתי כלום קודם כדי שיהיה שלי? כשיכולתי להיות
איתו...
עכשיו אני סתם לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
ורק לחשוב עליהם ביחד... כשאני צריכה להיות שם במקומה, היא
לקחה לי אותו, אבל אני לא יכולה לכעוס עליה.
אנשים לא רואים בו את מה שאני רואה, ועכשיו אני לא היחידה
שרואה בו משהו - גם היא רואה.
אני לא יודעת מה לעשות, פשוט הייתי מטומטמת ועכשיו אני משלמת
על זה.
כנראה שככה זה בחיים, לא כל הזדמנות מגיעה פעמיים, צריכים לדעת
לא לחכות יותר מדי ולקחת את האוטובוס הראשון, כי לא בטוח
שאחריו יגיע עוד אחד...