(יקירי/יקירתי),
קשה לי לתאר את כל הרגשות המציפים אותי בעת כתיבת שורות אלה.
רגשות מעורבים של (עצב/הקלה/בלבול/כעס/כל התשובות נכונות)
מערפלים את מחשבתי. כמובן ש(את/אתה/אבא שלך/הכלב שלך)
(נמצא/נמצאת) כל הזמן בתודעתי.
איך להסביר את כל מה שקרה? הלוואי ו(ידעתי/רציתי/שמתי זין),
אבל הבעיה היא שאני לא (בטוח/יכול/בטוח יכול). (את/אתה)
(חייב/חייבת) להבין, (זה/זו) לא (את/אנחנו/אני), (זה/זו)
(את/אני/אחר, פרט: ). באמת.
המצב אולי קשה לך, אבל לי זה (לא מזיז/קשה עוד יותר). למעשה,
כל מה שאני רוצה עכשיו זה (לזיין אותך/לחבק אותך/לבעוט בך),
אבל אני (יודע/יודעת) שזה לא (פרקטי/אפשרי/כדאי/כיף), בעיקר
בגלל ש (אתה/את) (רחוק/רחוקה/מסריח/מסריחה/אימפוטנט). אבל אלה
החיים.
לאחר התקופה הארוכה שהכרנו, כמעט (לעגל למעלה: יום/חודש/חצי
שנה/שנתיים/עשרים שנה), אני בהחלט (מרגיש/מרגישה) שאני
(מכיר/מכירה) אותך יותר טוב מכל (גבר/אישה/בע"ח/כל התשובות
נכונות) (אחר/אחרת), ו(לכן/למרות זאת) אני
(יודע/יודעת/מקווה/חושש/חוששת) שבעת קריאת המכתב (תחוש/תחושי)
(אובדן/ששון/פראייריות/עצירות). (האמן/האמיני) לי, תחושות אלה
משותפות ל(שנינו/שלושתנו/אחותך ולך במקרה הטוב, חתיכת כלב/ה).
(אנחה/דמעה/צחקוק) - הדף נגמר, ולכן אסיים - (הכנס/י שם בן/בת
הזוג כאן: ), דבר אחד בטוח - (אהבתי/שנאתי) (אותך/את הכלב
שלך/את הדירה שלך/אף תשובה אינה נכונה) מהרגע הראשון. גם בעתות
משבר, תמיד יהיה לנו את (חוף הים/הצימר בגליל/המחסן במתנ"ס/נו,
המקום שלנו) ו(אליו נחזור/ממנו נברח/אותו נשרוף).
אני (מאחל/מאחלת) לך חיים (נפלאים/נוראים/ככה-ככה). לא
(אשכח/ארצה לזכור) אותך עד (עולם/מחר).
נ.ב. - אודה לך אם (תוכל/תוכלי) להחזיר לי את
(החתול/ההורים/הבגדים/מיליון הדולר) שלי, שנמצאים אצלך.
ב(ידידות/כוונת זדון),
(שם הנפרד כאן: ).
