חתולי הרחוב מתקבצים ובאים
אל חצרי. שם מקבלים כל חתול
וחתולה [ללא הבדלי דת, גזע או מין] מזון
על-פי התור [ולא על-פי העדפתי].
לעתים הם רבים זה עם זה על
פיסת הגבינה הצהובה או
מנת החלב המהול במעט מים.
לפעמים אמהות  אצילות מקריבות
ממזונן למען יאכלו גוריהן,
וישנן אמהות שמזנקות אל האוכל לפני ילדיהן
[אולי הן בודקות כי המזון אינו מורעל].
לפעמים חתולים מוותרים על מנתם
וסתם כך פונים והולכים להם
מבלי ששבעו [ואולי כן שבעו].
החתולים לא בחרו אותי
ולעולם לא ביקשו גיוון או מקוריות,
אך פעם ראיתי כי בעינו של
חתול סיאמי אחד שפזל, באכלו, לעבר
חבילת הגבינה שהחזקתי בידי,
ניצת ניצוץ של מרד.