באתי לבקר את המוות בביתו
ופתחה לי את הדלת
ונכנסתי
ושם ישבתי אל שולחן ארוך
וחשבתי - כמה שהיא יפה
ואיננו זוכרים כי הולדתנו הוא תחילת סופנו
והיא חייכה

אחרי קפה ועוגיות
רציתי לצאת אל הגן
אך המוות אמרה שזה אסור -
יש שם כל מיני אנשים, שהיו חשובים בחייהם
ועכשיו הם אינם זוכרים זאת
סתם אפסים ששורצים שם כל הזמן:
מלכים, נשיאים, גנרלים והמון עורכי-דין
וכן, המון רבנים, כמרים ומופתים ושאר מנהיגי כתות
אנשים שהיו נישאים מהאל הכל יכול (ומזמן הוא סנילי ואימפוטנט)

ככל שהזמן חלף אפילו חשבתי להישאר
אבל היא אמרה ש"עוד לא"
אז שאלתי: "איך יוצאים מכאן"
והיא ענתה: "אתה כבר לא כאן"
וזהו,
נגמר
חבל שאני לא יכול לחזור גם מחר...