חזרתי הרגע מהעבודה...
שיואו איזה יום מתיש! יום שבכולו אין לי זמן לעשות כלום כי אני
כל הזמן חושבת על אחרים... יותר נכון מקנאת בהם...
מי שקרא את היצירה הקודמת שלי יודע על מה אני מדברת...

אני אוהבת מושלמות וזה אוכל אותי!!
לכן אני פונה לכל אלו שזה הולך להם כל כך בקלות...

אלוהים נתן לי יופי, יופי עוצמתי. אבל זה לא עוזר לי כי אז אני
צריכה ללמוד בדרך הקשה להבין שזה לא הכל בחיים והוא לא תמיד
עושה ת'עבודה..

כן,יש בארץ הזאת כל כך הרבה אנשים שמספיקה לך שניה לקלוט שהם
מיוחדים...עליהם אני מדברת, הם זכו, הם יהיו מאושרים כל החיים
שלהם.
יודעים למה???
כי מי שיהיה איתם ירגיש שיש לו משהו טוב בידיים, משהו שלא כל
אחד משיג, והכי חשוב... שלבלות איתם זה בשום פנים ואופן לא
ביזבוז... זה זמן איכות שלא רוצים שיגמר...
אני לא בנאדם מקורי, בכלל לא, אבל החיים לימדו אותי הרבה על
הבשר,
בגלל זה "בנאדם שלא נושא איתו צלקות משהו בו כנראה עשוי
מאבן..."
והכאבים האלו לימדו אותי (בהמוווון מצבים) שהחיים לא כאלה יפים
אם הם לא עטופים בחבילת אופי סוג אא...
כששואלים אותי מה השאיפה הכי גדולה שלי בחיים אני מחייכת חיוך
קטן כזה... ונזכרת, שאני נלחמת  להיות מהאנשים המיוחדים
שאלוהים בירך אותם בתכונות בולטות, במשהו מהפנט, או אפילו רק
בתגובות חמודות... או נוכחות בולטת, כדי להיות בטוחה שמי שיהיה
איתי ירוויח, כדי שאני אשיג מישהו כמו שאני רוצה לקבל... מישהו
שמעבר לזה שהוא יהנה לחבוק בחברה יפה הוא יהנה שהיא תדבר עם
חברים שלו או עם המשפחה שלו, וזה המבחן האמיתי... שאם אותו
עוברים...
                אז באמת כל הדלתות פתוחות בפניך...
                              תחשבו על זה