בתור מספר יודע-כל אני מוכרח להבהיר את הסיטואציה - שיעור
כימיה לכיתות ט'. חובה עליי לציין שזה היה חריג מאוד - כי בדרך
כלל אין שיעור כימיה, אבל הפעם היתה רק חצי כיתה, אז אפשר היה
לעשות בוחן. רשימת הנעדרים מנתה בין היתר את אהרון אהרון, שהיה
מושעה, כי נמאס למנהלת לגלות חרא של פרה על הכסא שלה, כל בוקר
מחדש; בני הקטן העביר 72 באבו כביר אחרי ניסיון לגנוב חמוס
ממעבדת ביולוגיה; רמי ורפי, התאומים העירקים, היו באמצע יום
עסקים חשוב - בכל זאת, לא בכל יום מגיע שק של 20 קילו M&M
לבנים; גם ניסו הטורקי לא היה באותו יום - הוא הלך למבחנים של
'כוכב נולד 2'. כל השאר חשבו בצדק ששיעור ספורט של השמיניסטיות
הרבה הרבה יותר מעניין, במיוחד שהיום יש להן מבחן גמישות.
בכל מקרה, צריך לגמור עם האקספוזיציה הזו. אבל אני מוכרח לתת
לכם הקוראים מידע חיוני... משה היה ילד חריג בנוף ילדותו -
שקט, חלק, ובעיקר אידיוט. טוב נו, הוא חייב בכל זאת להשתייך
למקום שבו נולד. היהפוך ערס טמטומו ונמר חברבורותיו?
כיוון שמשה היה שקט ורגוע (הכל יחסי), הוא נכנס לשיעור כימיה.
משה מאוד אהב כימיה, כי זה היה מקצוע מאוד מאוד מעניין בשבילו,
וממילא תמיד הוא חלם להיות מוסכניק תחמן, ובשביל להיות כזה
צריך לדעת איך להמציא תערובות זולות שידפקו ללקוח את האוטו כך
שהוא יבוא שוב ושוב ושוב ושוב עד שהוא ימות, או האוטו יימכר,
או שהוא יעלה על זה שרימו אותו. בכל מקרה, באיזה בוחן מקרי
שהיה בשיעור כימיה, הופיעה שאלה על מתכות אלקליות עפרוריות.
כפי שציינתי, משה היה די דביל, וכתוצאה ישירה מכך הוא כתב וקרא
בשגיעוט חטיו. אפילו את שם המשפחה שלו,
אלקלעי, הוא לא ידע
לאיית נכון. כך קרה, שמשה קרא את הבוחן, וראה את שם משפחתו
מתנוסס על הטופס. ניגש אל המורה, ושאל אותה "מה זה זה?" המורה
למודת הניסיון הסבירה לו שמדובר בגוש מתכת, שמשתייכת למשפחת
האלקלים העפרוריים. דבר אחד משה ידע יותר טוב מכולם - על הכבוד
שלו לא דורכים. משה יצא לנקום במורה על שהעליבה אותו ככה. ואין
לאף אחד אצלו במשפחה שערות עפורות...
המשך יבוא...
{חלק ב':
http://stage.co.il/stories/408734 }
