היו לילות שלא הייתי מסוגלת יותר
הכאב פילח את חזי כסכין חדה
הייתי מגיעה אליך טרוטת עיניים
הירוק שבהן התחלף בערפל משבועות ללא שינה
שאלתי אותך מי אני עכשיו
ואיך אני אמורה להמשיך כעת לבד
ניסיתי להיאחז בשברי זיכרונות ארורים
ולו רק במעט שנותר
אהבתי כל-כך באותו לילה
כנראה שאתה מעולם לא אהבת
כמו שהתמיירת לומר
ביקשתי שתיתן לי להיכנס אל החושך שלך
שתרשה לי לחבק אותך כעת, כשכל-כך קר
לא ענית לי
מעולם לא יכולת באמת לענות לי
בכית לך שלא תפסיק לעולם לנסות לאהוב אותי.