רעם רחוק העיר אותה. היא פקחה את עיניה ושמעה טיפות קטנות
מקישות על התריסים של חדר השינה. היא התמתחה מעט ושמעה שציוץ
ציפורים הצטרף לרחשי החורף. היא הסתובבה לימין וראתה אותו.
ישן. חמוד... היא קמה מהמיטה וצעדה לא יותר מאשר שלשה צעדים
מחוץ לחדר השינה, ושוב חזרה אליו. היא התכופפה מעט לכיוון
המיטה. ישן כמו דב. היא נשקה לו ולחשה באזנו בוקר טוב בטון
שהיה ממיס את כל השלג מהחרמון. הוא לא זז אפילו ס"מ. מחייכת -
שוב יצאה מחדר השינה לכיוון המטבח להכין את ארוחת הבוקר
הראשונה שלהם ביחד. ביצים עלומות ולידן לחם קלוי מרוח בחמאה
מומסת. לפתע שמעה רחש מחוץ לדלת המטבח. היא עצרה לרגע קל,
והמשיכה לחתוך ירקות לסלט. היא הביטה בשעון וראתה שהשעה חמש
וחצי בבוקר. אחרי לילה מתיש כמו אמש, שבו הלכה לישון בערך
בשלוש בלילה איך יכלה להתעורר כל כך מוקדם? היא פתחה את חלון
המרפסת וראתה את אניצי השחר. ציוץ הציפורים הלך והתחזק -
והתווספו עוד סוגים של ציפורים לסימפוניה. היא הריחה את האוויר
רווי טיפות גשם קלילות. שניהם אוהבים את החורף...
שוב שמעה רחש שהפעם היה חזק מכדי שתתעלם. היא יצאה מהמטבח. שתי
ידיו אחזו במתניה ואחר חיבקו אותה כשגבה אליו. חיוכה הרחב נעלם
כשלחש באזנה "בואי איתי". הרצינה. בדרך הקצרה לחדר נזכרה בליל
אמש, איך רקדו עד שתשו כוחותיהם כליל. ואיך כל החברים שמחו
ושימחו. החיוך שב לפניה העייפות. נעצרו שניהם והוא הסיט את
ידיו כדי שתוכל לראות. המיטה שכל הלילה התבלגנה היתה מוצעת
ופרחים בצבעים שונים כיסו את סדיני הסאטן הלבנים. באמצע סודרו
תפרחות חמניה גדולות בצורת אותיות השם שלה.