חבר שלי יוסף הוא מה זה מגניב, אין איתו רגע בלי צחוקים
וחוויות. כשהיינו קטנים הוא הראשון שהיו לו אופני הרים, בתיכון
הוא היה הראשון שעישן ושזיין בחורה, הוא התגייס ראשון, השתחרר
ראשון ועשה טיול לחו"ל ראשון. אחר-כך הוא גם היה הראשון שנכנס
לכלא, אף אחד חוץ ממנו עוד לא נכנס אבל אני בטוח שמישהו עוד
יכנס. שבועיים אחרי השחרור שלו יוסף לקח אותי לרוץ עם הזברות,
ממש כמו שהוא עשה באפריקה. זאת אופוריה שאי אפשר לתאר במילים,
לרוץ ברחבי הארץ עם זברות מפוספסות. האקלים פה מושלם בשבילן.
רצנו איתן מבאר שבע ללוד, אחר-כך לבת-ים ולבסוף הגענו
לתל-אביב. וברחובות תל-אביב בתוך כל התנועה על קיבוץ גלויות
קשה לזברות לדהור. עד לתחנה מרכזית עוד הצלחנו להסתדר, אבל שם
התחיל בלאגן. זברה אחת נדרסה ממש לנגד עיני, חבלן משטרתי מעך
אותה, הגופה של הזברה המשיכה לפרפר, החבלן מסר הודעה בקשר ואז
ירק על הזברה. כמה סקרנים הסתדרו מסביב לזברה אבל אף אחד מהם
לא עשה שום דבר כשהחבלן ירק שוב פעם על הזברה, מוסר לה ברכה
ודרישת שלום.
בתוך מסדרונותיה של תחנת המשטרה במרחב יפתח רפ"ק מזרחי וסנ"צ
כהן שברו את הראש איך להתמודד עם כל הזברות שמסתובבת חופשי ליד
תחנה מרכזית, מפחידות ילדים, חוטפות תיקים מזקנות, עוסקות
בזנות, בקיצור הזברות האלה מפלצות לא קטנות. מילא ישתוללו להן
הזברות בתחנה מרכזית, שיטרידו עובדים זרים ושב"חים חופשי, אבל
מה יקרה אם, נניח, הזברות המשוגעות יחליטו לטייל לצפון העיר
ולהטיל את אימתן שם. עסק לא נעים.
"היי ג'ו, לאן אתה הולך?" שאלתי את יוסף אחרי שהוא קם ופנה
לכיוון היציאה.
"אני הולך להביא את הגיטרה שלי מהבית, משעמם פה". ג'ו אמר
והסתובב, אני אפילו לא ידעתי שלג'ו יש גיטרה. "מתי תחזור?"
שאלתי אותו. והוא לא הגיב.
ישבנו מסביב למדורה, יוסף ניגן בלוז לי, לעצמו ולכל הזברות
העצובות. לפני כמה לילות באו כל השוטרים ואגפו את כל הזברות,
דחפו אותן למתחם הצר הזה בלוינסקי פינת שד' הר ציון. ביחד עם
הזברות כלאו שם גם כמה תוכים וכמה דגים. אולי זה לא ממש נכון
להגיד שהם כלאו, כי הכניסה והיציאה משם הייתה חופשית, פשוט אף
אחד לא ראה את זה בעין יפה. אם השוטרים היו תופסים זברה כזאת
משוטטת ברחובות הם היו מפוצצים אותה מכות. התייחסו לזברות כמו
לחולים, ודי בצדק, מה הן חושבות לעצמן פולשות ככה לעיר ומציקות
לאזרחים, או אפילו לסתם שב"חים. אני מניח שרפ"ק מזרחי וסנ"צ
כהן היו די מרוצים מהתוצאה.
"אתה יודע פעם הייתי עורכת דין גדול". סיפרה אחת הזברות. אחת
אחרת סיפרה שהיא הייתה אדריכלית. היה שם דג אחד שהשאיר שלוש
בנות לבד בבית.
"אני הייתי כוכב רוק". אמר יוסף ופרט קצת על הגיטרה שלו.
"שמענו שמענו עלייך, עלאק כוכב רוק, ביג ג'ו", כל הזברות
הקניטו אותו, "כל אחד היה מנכ"ל, סמנכ"ל, מיליונר, איש משפחה
למופת, חבר, אבא, בעל. ובסוף איך שהוא כולם מגיעים לרוץ עם
הזברות, להרקב בלוינסקי פינת שד' הר ציון!" כל הזברות צחקו
"ומה אתה היית לפני שבאת לרוץ איתנו?" אחת הזברות שאלה אותי.
"לא הייתי". עניתי. וכל הזברות הסתכלו עליי בחשד, "חושב אתה
מתוחכם? יותר טוב מאיתנו? בא להסתכל על האומללים, פתאום אתה
חי!" והזברה הזאת הציתה סערת רגשות, כל הזברות התחילו לצהול
ולהתווכח, רק יוסף ישב ופרט על הגיטרה שלו. זאת הייתה
סימפוניה.
בוקר אחד הגיעו דחפורים של המשטרה להעיף את כל הזבל מלוינסקי
פינת שד' הר ציון, אותנו כלומר. הזברות כבר מזמן נרקבו
בשלוליות השתן של עצמם, התוכים צווחו אחד על השני כי לא היה
קיים אף אחד מלבדם בתפיסה שלהם, ורק הדגים קיבלו את פני
השוטרים בשתיקה חסרת אונים.
רק השוטרים ונהגי הדחפורים יודעים מה באמת קרה שם באותו היום,
זתאומרת על השאר לא ניתן לסמוך שיתנו עדות מהימנה. השמועה
אומרת שהתפשטה שם מגיפה, תנאים לא סניטרים וכו'. ובאמת אם
תעברו בלוינסקי פינת שד' הר-ציון ותדחפו את האף דרך הגדר, אולי
גם אתם תוכלו להריח את ריח המוות שהמגפה השאירה שם. הייתי אומר
שתראו גם את יוסף, אבל איך תדעו לזהות?