השתעשעתי במחשבה שאהבה צריכה אהבה
ונזכרתי איך
פלשת לי פנימה אל תוך
הגרון ונשארת שם,
קצת בצד.
נהגת לדבר במילים צבעוניות שהיו
מתפרסות על גבי שדות
עצומים של
חרציות (פעם, בסוד גילו לי שזה
הפרח האהוב עלייך).
עכשיו כשאת נפטרת מהירוקת
לא יהיו יותר סרטים בסינמטק של חיפה
ואולי לא תהיה יותר חיפה
ויהיה פה.
השפתיים שלי מחכות שתנשקי אותן
(קחי אותן! קחי אותן!)
והגוף שלי מצטמרר מהכוח האדיר
שיש לך, איך הראית לכולם כמה קל
לגרום לבנאדם לעמוד דום.
(את מופלאה). ואתך אפשר לשתוק
ולהעמיד פנים
שהעמדות פנים הן המילים הכי
גרעיניות וצהובות
האם תפשטי את מעילך החום
למעני?
אני מבטיח לחייך. |
