גיהנום.

"זר יחיד ינוח על קברי, לפחות אחד ולא כלום."    דיוויד ס.

גל הדף זורק את ראשי אחורה בברוטליות, היד נשמטת לאיטה מטה
בכבדות ופוגעת ברצפת הבטון. תחושת סחרחורת מהדהדת באחורי ראשי,
יד שמאל ממששת את החלל הריק שבגב ראשי בשעה שאני פולט טבעת עשן
של הפתעה מפי. טעם קל של בשר חרוך בשפתי ואז מגיעה הצלילה
שממנה פחדתי.
אני מרגיש כמו המים  שיורדים במערבולת שנוצרת מהוצאת הפקק
באמבטיה, חסר שליטה, כל החיים שפעפעו בי נשאבים במהירות דרך
החור שבאחורי ראשי, רגע הייתי ואז - בום! גרגר אחרון משעון
החול נפל.
ואז - השקט.
בלי הבזק פתאומי של אור לבן, גם לא חמימות של השלמה, רק שקט.
אני צופה בגופתי השרועה על הרצפה, זרזיף דם מבצבץ מזווית פי,
כל הבעת פני אומרת תימהון וטימטום, ריח של נצח ודם קרוש
באוויר.

אני מתעורר בבהלה, גופי המיוזע מכה על המיטה המכוסה סדינים
לבנים, כמה נשימות מהירות מקנות לי מעין תחושה של שלווה
ונינוחות אל מול פעימות לבי שכל אחת מהן הורגשה לכל אורך גופי
(בעיקר באוזניים).
ידיי מחליקות על הסדין, כמחפשות דבר מה שאבד, לאחר כמה שניות
של חיפוש סרק אני בוחר לקום מהמיטה.
צעד אחד אל עבר האזור שנראה לי המתאים ביותר להיות השירותים
אני מחליק בצורה מסורבלת ונוחת על רצפת העץ הלחה והמטונפת של
חדרי. בעודי שכוב על הרצפה אפי נושק לשלולית הבוגדנית יצא לי
להביט לראשונה בחדרי.
רצפת החדר הייתה עשויה מעץ בלוי וספוג נוזלים ועל הרצפה נחו
כתריסר צלוחיות ודליים (חלק מקרמיקה גסה וחלק מאלומיניום)
שלתוכן טיפטפה התיקרה של חדרי.
קרני אור בודדות מסתננות אל החדר מתוך מספר חורים בתריסי החלון
השבור שמימין למיטה, אני קם וצועד אל עבר השירותים, כנראה
שעכשיו צהרים.
מברשת שיניים ממורטת נחה בתוך כוס זכוכית שעל הכיור הסדוק, היא
כנראה שלי, אני חושב בשעה שאני מתחיל להבריש את שיני בחוסר
עניין, בוהה בפני חסרות ההבאה במראה השבורה גם כן.
לאחר מכן אני מתיישב על האסלה ומנסה לשחרר את מוחי בעזרת
פעילות מעיים בריאה של בוקר, בינתיים מספר טיפות מים נופלות
לתוך הצלוחיות שמתחתיהן בקול טפטוף קל.
טיפ טיפ טף, הטיפות נופלות ללא כל סדר הנראה לעין, טיפ טיפ טף,
צלוחית שטוחה בפינת החדר מקבלת מטר של טיפות בתדירות גבוה בעוד
שמעל הדלי העמוק מתרחשת תנועה מנומנמת, כנראה שלא הקדשתי
לעניין מחשבה מרובה בשעה שסידרתי את הכלים בליל אמש.
טיפ טף, מבט אל בין רגלי מבהיר לי שהמים תחתי עדיין צלולים,
טיפ טף, טיפה נוחתת על הרצפה במקום בו אין כלי, נראה כאילו
מדובר במקור נוסף.
קם מהאסלה, מרים בחזרה את תחתוני וניגש אל עבר המיטה, על יד
המיטה מונחים סיר וכמה קערות, אני מניח אותם במקומות המועדים
וחוזר למיטה.
טיפ טיפ טף, שוכב בעיניים עצומות ומאזין, מנסה לשחזר איזה
זכרון כלשהו ממקום זה או דומה לו בעבר, טיפ טיפ טף, מחשבתי
נודדת, אני משתעשע במחשבה שהטיפות שבחדרי מודדות זמן, לאחר זמן
שהערכתי כדקה, ספרתי, טיפ, חמישים ושניים טיפטופים ולאחר פרק
זמן שהערכתי כחמש דקות ספרתי ארבע מאות ושלוש.
טיפ, טיפה על מצחי, קם מופתע אל מסדר ידוע מראש של ריקון
דליים, בתחילה המלאים ביותר ואחר כך למלאים פחות, שניים מהם
היו ריקים לגמרי, כנראה מדדו אירוע יחיד שלא יתקיים עוד, משק
כנפיים יחיד של פרפר או קריעתו של מיתר נבל.
החזרתי את כל הכלים למקומם, מחשבתי האחרונה הסבה לי עונג,
הטיפות מודדות אירועים וזמנים, לדלי זה שפה, על יד המיטה
נופלת טיפה בכל פעם שמישהו מקיץ מחלום, לזה שעל יד השירותים
בכל פעם שמישהו חוטף דו"ח תנועה, טיפ, הר געש התפרץ על גב
ידי.
בקצה החדר המשיך הטפטוף הפראי, דמיוני האירוני שיער שהוא מודד
את הזמן עד אשר החדר יוצף ואני אטבע בתוכו, טיפ טיפ טף, ובמידה
מסוימת גם לא ממש טעיתי בהנחתי האחרונה.
מוסיקת הטיפות הנוחתות לדליים החלה מוציאה אותי מדעתי, על כן
התחלתי לחטט במגירות שעל יד מיטתי, במגירה הראשונה מצאתי שעון
יד מוכסף וישן שחדל לפעול, קופסת סיגריות ושני מכתבים.
מדליק סיגריה ושואף לאט את העשן (מצאתי גפרורים על השידה),
פותח את המכתב העליון, זהו מכתב קצר ומבולבל בכתב יד נשי
שעניינו סיום יחסים בין שני חברים והטחת עלבונות ארסית.
טיפ טיפ טף, בתוכי ידעתי בבירור שהמכתב היה מיועד אלי, ואף
חשתי דכדוך עמום על אותם היחסים עם אותה הבחורה שכנראה אהבתי
ועכשיו ירדו לטמיון.
ללא מחשבה צלצלתי  להזמין פרחים, הפקיד מהעבר השני דיבר בשפה
מוזרה שלא הבנתי, ורק לאחר חמש דקות שבהן ניהלתי שיחה באנגלית
עילגת ביותר הצלחתי להבהיר לו את כתובתי.
במקביל להדלקת עוד סיגריה פתחתי את המכתב השני, הוא היה איזה
מכתב של בחור בכיין שבכה על מר גורלו ועל המעגלים בהם הוא
מסתובב ללא סוף, "חסר יכולת לעצור, חסר יכולת לשנות את הכיוון
ובלי יכולת לשנות את הגורל".
לקראת סוף המכתב האותיות החלו להשתבש לו והוא קישקש משהו על כך
שתמיד עליו לבחור בגורלו, ושעליו ללחוץ על ההדק, על הידיעה
שתמיד הוא יהיה זה שיחליט את ההחלטה.
להקת טפטופים נחתה כרגע, לדלי שבפינה נשפך זרם חזק ויציב.
ניגש אל החלון, פותח אותו, העיניים מתכווצות אל מול האור בחוץ,
בלי לחשוב פעמיים אני קופץ מהחלון אל עבר הרחוב.
סלטה, בורג ולבסוף פריסת ידיים מעט מוצלבת ונחיתה על הבטון
המוצק, חבטה חזקה בחזה ובבטן, קפיצה בלתי נשלטת של כל הגוף על
הבטון ושוב נחיתה כבדה.
שליח פרחים על קטנוע מניח עלי זר פרחים וממלמל מספר מילים לא
ברורות, אחר מנסה להפוך אותי ולהציל את חיי.
התגודדות.
כאב עמום בכל גופי, טיפה אחרונה נופלת אל תוך הדלי שבחדרי, שש
קומות מעלה.
שקט.

אני מתעורר בבהלה, ידי ננעצות בחול הרך, כמה נשימות מהירות
מקנות לי מעין תחושה של שלווה ונינוחות אל מול פעימות לבי שכל
אחת מהן הורגשה לכל אורך גופי (בעיקר באוזניים).