מתוק,
אתה הילד שחיכיתי לו כל חיי עד כה,
אתה אותו אחד שמבין אותי,
שמעודד אותי כל הזמן,
שנותן לי תחושה של חשובה,
שיש מישהו שמעוניין להיות איתי,
להקשיב לשטויות שאני מוציאה מהפה,
ליהנות איתי,
אבל לא בגלל זה אתה חשוב לי,
אתה חשוב לי בגלל מי שאתה,
בגלל היחס שלך כלפי אנשים,
בגלל האישיות שלך,
אתה זוכר את הרגעים היפים שהיו לנו?
איך שהתביישת לגשת אלי ולהסתכל לי עמוק אל תוך עיניים...
איך אט אט התגברנו ביחד על הכל...
איך שאהבת אותי,
איך אהבתי אותך,
איך רציתי להרגיש אותך איתי כל שניה ושניה בחיי,
איך שהיינו באותו יום על שפת הים...
כשחיבקת אותי חזק והרגשתי את נשימותיך...
איך שהיה לנו קר וחיממנו אחד את השני,
איך שראינו את השקיעה,
איך שלא רצינו להתנתק אחד מהשני,
לא רצינו שזה ייגמר... האם אתה זוכר?
אתה זוכר את הרגעים שעברנו יחד...?
את הימים את הלילות... את הקושי והמכשול...
אתה זוכר? אתה זוכר את הבכי והדמעות?!
אתה זוכר את החיבוק המתוק...?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.