מסיבות לא ברורות, החלטתי להביא שיחה עם השטן. אלוהים הצטרף
מאוחר יותר.

11:23 בלילה ואני יושב בפאב, בירה שנייה. חושב על מסיבת ההפתעה
שהחברים שלי ארגנו לי אתמול בלילה, על העוגה הענקית שעליה היה
כתוב בקרם "אוהבים אותך אלעד, מזל טוב!" ואיך שכמה אנשים אמרו
לי "אתה יודע ש-24 זה הגיל הכי יפה נכון?" האמת שכן. אני חושב
על איך היה לי היום בעבודה. היה בסדר. אני מרים את הראש
לטלויזיה. VH1, שיר של בוב דילן - knocking on heaven's door.
אני לוקח עוד לגימה, כמעט בבירה השלישית.
כאילו משום מקום, מתיישב לידי בחור, בערך בגילי. הוא לובש
ג'ינס שחור, טי-שירט שחורה, מגפיים שחורות. הוא לבן להפליא,
במיוחד עם משקפי השמש הכהים שלו. יש לו שיער קצר ובלונדיני,
כמעט לבן. אני ממשיך להסתכל עליו ולבחון אותו, הוא נראה מוזר.
הוא נשען לאחור, עדיין מסתכל בי, שם רגל על רגל.

אחרי כמה דקות של שתיקה, הוא מדבר.

הוא (בשקט) - אתה הומו?
אני (מופתע) - לא. למה?
הוא (מושך בכתפיים) - אתה מסתכל עלי.
אני - גם אתה מסתכל עלי.
הוא (מחייך) - נכון.
אני (מושיט יד ללחיצה) - אלעד.
הוא (לוחץ את ידי) - אני יודע. דימון.
אני (מקמט את המצח) - דימון? איזו אמא קוראת לבן שלה דימון?
(שד=demon)
הוא - יותר טוב מלוציפר, לא?
אני (כמעט נחנק מלגימה) - מה?
הוא - השטן. אל תגיד לי עכשיו שלא שמעת על השטן.
אני (מסתכל בעיניו...טוב, במשקפיו) - אני לא מאמין. אני לא
אדיוט.
הוא - טוב, אל תאמין.

הוא מוריד את המשקפיים, עיניים אדומות כהות מסתכלות בי. זה בטח
הבירה. זה חייב להיות בגלל הבירה...אני מנער את הראש ונושם
עמוק, כמעט נחנק כשזוג קרניים קטנות מופיעות בקידמת ראשו. אני
קם בבת אחת, מנסה לראות איפה הדלת.

הוא (בהפתעה) - לא יפה מצידך להשאיר אותי לבד.
אני (בשקט) - מי אתה?
הוא - כבר אמרתי. לך תביא עוד 2 בירות ושב.

הבאתי.
ישבתי.

דימון (צוחק) - ...ואז אני נכנס ורואה את הכלבה מתמזמזת עם אחד
המלאכים האלה שלו, בבית שלי! אתה מאמין לזה?
אני (צוחק) - יודע על מה אתה מדבר. (לוקח לגימה) נשים...אין
טעם לספר לך אה?
דימון (נאנח) - לא, אני יודע. (הפסקה) אתה יודע, היא לא מאושרת
עכשיו.
אני (משלב ידיים ונשען לאחור) - אתה רציני? איפה היא עכשיו?
דימון (לוקח נשימה עמוקה) - בבית השקט שלה באדמה. עברה לשם
לפני שנה. תאונת דרכים. אבל תתעודד, היא שם למעלה. לא היה לי
מקום בחדר כלבתא...

דימון (טופח על גבי) - מזל טוב.
אני (שותה) - תודה, למרות שזה היה אתמול.
דימון - לא לא. אני אתן רמז. מה יש מחר?
אני - מה יש מחר?
דימון (נותן מכה בראשי) - נו?
אני - אוסקר ישראלי.

הוא מסתכל עלי ומחייך, לוקח לי כמה שניות לקלוט. הוא מוציא
קופסת סיגריות מהכיס שלו ומדליק סיגריה.

דימון (עדיין מחייך, משלב ידיים) - האמת, תסריט טוב. אחד
הטובים שלך.

ואז אלוהים נכנס. לבוש בג'ינס לבן, טי-שירט לבנה, מגפיים
שחורות. שיער שחור חלק וקצר, עור בהיר ועיניים כחולות בוהקות.
בגילנו בערך.

דימון (מרים ראש) - והנה לוק.
לוק, שהוא אלוהים - והנה דימון. חבל שלא התגעגעתי.
אני (בעיניים חצי סגורות מסתכל על אלוהים) - אז יש אלוהים...
דימון (מחייך) - כן, אז מי אתה חושב שמזיין לי בשכל כל יום?
לוק (מחייך חזרה) - רק מזיין בשכל מזהה אחד... (בוחן את
הציפורניים שלו)

לוק מתיישב, מושיט אלי את ידו ללחיצה.

לוק - אלוהים, בשם לוק. ידוע גם כביץ'.
אני (לוחץ את ידו, אחר כך לוגם לגימה מהבירה) - אלעד. אתה בטח
יודע. ביץ'?
דימון (לוקח לגימה) - מתרומם.
אני (מסתכל על לוק) - באמת? אתה לא נראה.
דימון (מרים כוס בירה לאויר) - יחי הגאווה המוסווית.

אלוהים קם ומביא עוד בירות, חוזר, מתיישב ושותה. הוא מוציא
קופסת סיגריות מכיסו ומדליק סיגריה. אני מסתכל עליו, על אלוהים
ההומו, וחושב איך זה יכול להיות. טוב נו, מה כל ההפתעה?

אני (נבוך, לא מצליח למצוא את המילים) - ו...איך? אני מתכוון,
אני לא בן אדם דתי, ממש לא, אבל זה לא אסור?
לוק (מגחך) - מצחיק. אני לא זוכר ששאלו אותי מה מותר ומה
אסור.

ואז אלוהים לוקח לגימה. מהבירה. הוא קורץ.

אני (מבולבל) - אז מה? אתם הולכים ומדברים עם אנשים?
דימון (משחק עם טבעת מתכת לוהטת שעל האצבע שלו) - פעם באלף
שנים באים אל העולם ותופסים קורבן לשיחה. טוב, בעצם, הוא יורד
ואני עולה. נכון לוקי?
לוק (מחייך חיוך ערמומי) - וגם אוהב את זה.

דימון מראה לו את האצבע.

אני (שם את ראשי על השולחן) - אז אני חשוב בשמיים ובגהינום
עכשיו?
דימון (מחייך ומדליק עוד סיגריה) - אל תתלהב, אבל אם אתה רוצה,
אז כן.

אני (נאנח) - אז באמת היו כל האנשים האלה שעליהם מסופר בספר?
לוק (מפהק) - טכנית, כן.
אני - טכנית?
לוק (נאנח) - כן. אבל זה לא אומר שכולם עשו כל מה שכתוב שהם
עשו.
אני (לא מאד מופתע) - ידעתי שיש משהו לא אמיתי בחלק מהסיפורים
האלה...
דימון (ללוק) - אמרתי לך שהוא מוכשר.
לוק - מה שהכי מעצבן זה שאנשי הדת האלה חושבים שהם יודעים כל
מה שאני רוצה.
דימון (אלי) - אוי, עכשיו הקטע שהוא אומר מה הוא באמת רוצה.
לוק (מתעלם ממנו) - כל מה שרציתי זה עולם שבו אנשים אוהבים זה
את זה. פאק. (מדליק סיגריה)
דימון - יפה נפש...
לוק (מסתכל על דימון) - דרך אגב, הגיעה לאוזניי שמועה שמגי, נו
האישה שחנקה את התינוקת שלה בטעות בשבוע שעבר, נזרקה אתמול דרך
פתח בביג בן.
דימון (מחייך) - איך נפלו גיבורים.
אני - מאד סנטימנטלי.
דימון (על סף צחוק) - תשמע, צריך להיזהר ממקומות חלקלקים כאלה.
איך היא הגיעה לשם בכלל? מוזרה.
לוק (נאנח) - אתה נוראי.
דימון (בעיניים תמימות) - כן? כי לרגע חשבתי שהכנפיים שלי
החליפו משחור ללבן.

אני (ראשי מסתובב מהאלכוהול, ללוק) - איך הילד?
לוק (נחנק כמעט מלגימה) - מה?
אני - נו, ישו הקטן.
דימון (צוחק) - אוי!
לוק (במבט שמשדר מסכנות) - מי אמר שהוא שלי? לא אמרת שאתה לא
איש דתי?
אני - נכון, אבל זה מה שהם טוענים.
לוק - נו, אם אתה חייב לדעת, הוא לא שלי.
אני (מטושטש) - אז של......?
לוק (מושך בכתפיים) - לא יודע, של אחד החיילים שחנו שם באותו
זמן. לא זוכר בדיוק מי.
אני - איך? אתה אלוהים, לא?
דימון - עזוב, היינו באמצע פוקר.
אני (מדליק סיגריה) - אה בוודאי.

לוק (במבט עייף) - ...אז מה אתה רוצה שאני אעשה?
דימון (קצת כועס) - שתגיד למלאכים שלך שזה או למעלה או למטה.
אחד מהם אפילו התעסק עם האישה שלי.
לוק (מעשן) - מה אכפת לך? גם אתה מתעסק עם אחרות.
דימון (מצביע על הקרניים הקטנות) - זה אומר לך משהו?
אני (מטושטש) - שטן.
דימון (מחייך) - מה אתה אומר...אתה יודע איזה יתרונות יש לך
כשאתה השטן? כשאתה אלוהים אתה צריך להקשיב לכל הבעיות של
העולם...
לוק (צוחק) - שמעת על שמיעה סלקטיבית?

באיזשהו שלב, הראש שלי נופל על השולחן. אני נרדם. אחרי כמה זמן
אני מתעורר, עדיין בבר.
אני רואה שדימון עדיין יושב לידי. לוק לא פה.

אני (משפשף עיניים) - אז זה לא חלום אה?
דימון (מחייך, עיניו אדומות יותר ובוהקות יותר) - לצערך, לא.
אני (מסתכל מסביב) - איך יכול להיות שהברמן לא העיר אותי? איפה
כולם?
דימון (בוחן את הטבעת שלו) - הבר סגור. מאותו רגע שהתיישבתי
לידך, היינו בלתי נראים. לא מתחשק לך לפעמים להיות בלתי נראה?
אני (נאנח) - בזמן האחרון די הרבה... איפה אלוהים?
דימון - עלה בחזרה. הגבר שלו לא אוהב לחכות יותר מדי... לפעמים
זה נראה שאהבת נשים נעלמת מהעולם, ידידי, ואני מודאג.
אני (מתמתח) - עזוב... אני הולך הביתה. תקפוץ לביקור מתישהו.
(קם והולך לעבר החלון)
דימון (מחייך את החיוך שלו) - אני אף פעם לא קופץ, ידידי הטוב
(מסתובב אלי ומחייך) אף פעם לא.

אני יוצא דרך החלון ותוך שנייה אני למטה. אני נוהג הביתה, הראש
שלי ריק ממחשבות.
נכנס לדירה הגדולה שלי, ריקה מאנשים.
מתקלח, ואז נשכב על הספה בסלון.

ואז אני קולט למה הוא התכוון.