זאת לא יצירה מיוחדת שצריך להתעמק בה או להחסיר פעימה. לא. זה
כתוב בגובה העיניים עם הרבה אמת. אם תביטו טוב טוב תבינו קצת
מה גרוע בכם. חשוב לי שתגיבו גם אם זה לא נראה...


אני שונאת את הילדות השמנות האלו שאבא שלהן מאליאן בחול.
אני שונאת את מלכת הכיתה שכולם מנסים לחקות.
אני שונאת את האנשים האלו שחייבים להסתכל על כל דבר הרבה זמן.
אני שונאת להחמיא למי שכולם מחמיאים לו.
אני שונאת ת'תקופות שבהן כולם יוצאים לבלות.
אני שונאת את השכנה החטטנית מול הבית.
אני שונאת אנשים שגולשים להמון תשומת לב.
אני שונאת את יעלי.
אני שונאת בנות בגיל שלי שעדיין לא יצאו לעבוד.
אני שונאת אנשים שיש להם כסף והם מתלבשים זוועה.
אני שונאת שמנים.
אני שונאת שלא מקשיבים לי רק בגלל קיטלוגי אופי.
אני שונאת לשפוט אנשים לפי חיצוניות (אבל אני שופטת).
אני שונאת את היחס השונה והחיוך המעריץ של המורה כלפי טלי.
אני שונאת חנפנים.
אני שונאת להתווכח עם אנשים לא חכמים.
אני שונאת אנשים שמדברים כשלא צריך.
אני שונאת בנות שמורידות מהכבוד שלהם "רק בגלל שלא רואים".
אני שונאת שקרנים.
אני שונאת את סאלי שהרס לי ת'חיים.
אני שונאת אנשים שמדברים רק על עצמם.

אני שונאת את התכונה הזו לאהוב רק אנשים מושלמים, אבל נולדנו
לעולם שבו הם הכי מועדפים.