מפחדת מהלילות
כשחשוך ושקט, ודבר
לא נותר פרט לבדידות.
במיטה אשכב לבד,
מיטת נעורי.
מכילה אדם אחד בלבד,
אותי.
אך לפעמים נדמה שאני נופלת
צונחת לרצפה, הקרה, הקשה,
דמעותי זורמות להן,
יוצרות נחל איתן,
מימיו זורמים במשך כל ימות השנה.
לפעמים אני טובעת, ואף אחד לא רואה,
לפעמים מרצון, לפעמים נאבקת בזרם,
לפעמים מטפסת בחזרה אל המיטה,
אבל ממנה, אין עוד לאן לטפס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.