זו שעה כזו - של ריקנות.
לפעמים אני אוהב אותה, לפעמים אני מזמין אותה לבוא.
רב הזמן היא מכאיבה -
משלבת בה עצבות עם רוח מתגרה של קיץ.
זה רגע כזה - שמגיע לרב כשביחד ואני בתוכי יודע שלבד.
כשתפאורה לא מספיקה, ואפילו לא המילוי.
זו שעה כזו - של חוסר... או רצון, אני לא בטוח.
לפעמים אני שונא אותה, מקווה כ"כ שתלך.
רב הזמן זה מכעיס אותי - שאני לא מסתפק,
וכמעט אף פעם לא מרוצה, שיש בי עוד יכולת לשאוף, לחלום
ולרצות!
זה מן רגע כזה - שחולף מהר ורוצים שיישאר, והרגשות בו מתחלפים
במאיות שנייה
אני כמעט בטוח שהוא קיים, שהוא לא רק אצלי... אני חושב.