כבר אין משוררים שכתיבתם הומה
כורח המציאות - כפה בידם חומה!
לרושמים בחול אין זיכרון רחוק,
להט המדבר רוצה שאנו נשתוק!
הבו לנו נדודי נוודים,
באופק להיבלע אנו עתידים!
חסרי השראה כל אותם כאלה
חדרה חדלות ההם באלה...
אל תן בזבוז כשרון
זה הסימן האחרון!
(הנחתום שסוגר על הארון)
תקווה לשצף...
רוח יצירה בישימון
היא לא המתנה
ברת-ביצוע הגשמה!!!
במשעולים דהויים צעדנו
לאן יובילו לא ידענו.
אל מעיין-באר-מדבר
נשאבנו!
פנינות יצירה אבודה
דלינו
ואת צימאון היום הרווינו!
תבל הופצה בזרעי מדבר
לא אחד מהם יהא עקר
אפילוג
מקדש גדולות - הוא משכן הרוחות
נפשות צמאות וקלפים רכים שטרם נחרצו.
המחשבה המאירה,
פורצת פנימה.
הכמיהה ברורה
הרפתקאות הטעימה.
סופת החול והקוצים
הכל הרעימה!
וכל לבבות ההדיוטות -
ראשם הכלימה!