את נוטפת מים ואני פורץ מחסומים,
סיבוב ותנועה כמו תפילה של גופך.
ערפל מחבק אותך בקור ובתגובה את רועדת,
נראית מפוחדת, עינייך מבקשות למצוא מקום.

כשאלוהים מחבק את קוראת לזה חורף,
אומנם חיבוק קר, כנראה יש לו לב קטן.
ותמיד את אומרת לי שזו עונה של בודדים,
אבל תראי אותך, יש לך את כל העולם,
ולי אפילו אין אלוהים.

את מלטפת את גופך ואני צופה מהצד,
מרוכזת בעצמך אבל לא מרוצה.
לפעמים את אוהבת, כי את יודעת- את הכל,
גם מושלמת וגם נבגדת, את יודעת לסבול [איך את אוהבת לסבול].

את לא כאן עכשיו, ואני נשארתי לבד,
ולמרות הכל, נראה שאת עדיין נוכחת.
את עושה מה שטוב לך, וזה עושה טוב לכולם,
אבל כנראה ששכחת אחד, "לא נורא הכל לטובה".

כשאלוהים מחבק את קוראת לזה חורף,
אומנם חיבוק קר, כנראה יש לו לב קטן.
ותמיד את אומרת לי שזו עונה של בודדים,
אבל תראי אותך, יש לך את כל העולם,
ולי אפילו אין אלוהים.

אני פורץ מחסומים וצופה בך מהצד,
תראי כמה שהעולם שלך מלא ואני נשארתי לבד.
הכל יהיה בסדר, העיקר שנמשיך להאמין,
את תמיד ביחד גם אם זו עונה של בודדים.