איך יגמר לו אותו היום,
שלא אוכל בו יותר לחלום,
ולא יצאו לי אותן המילים,
אותן השורות ששגורות בי בפנים.
מילה אחת הופכת למשפט שלם,
באותה מהירות שנקטע לו עולם פועם,
שקופץ ובועט מתוך נשמה צוחקת,
שבמציאות של היום תוך שנייה נמחקת.
ישר מנווה שאנן, מרכז זיו,
גדלתי לעולם יפה ומרהיב,
מפלס את דרכי בתוך אין סוף חומות,
נאבק בשגרה עם רצון עז לחיות.
מחפש אהבה כי כואב לי כל כך,
להתעורר כאן כל בוקר כשאין לי אותך.
מתנחם לי בנוף, בין כחול לאדום,
שנותן לי עוד רעל, וכוח לנשום.
בינתיים שוחה בין שורות למילים,
אזכור גם לנצח, זמנים אחרים.
לא שוכח לרגע, את כל עברי,
שימים על ימים ישוחזר בתוכי,
כי פועם בי הקצב שרק מתגבר,
לצלילי העוצמה שעתידה לברר,
את קלף הגורל שהדילר חילק,
ולמה הרגש מאז התרסק.
אז איך יגמר לו אותו היום,
שלא אוכל בו יותר לחלום,
ולא יצאו לי אותן המילים,
אותן השורות שמתנות בי חיים.
. |
