עומד ומתבונן,
צועק בשיא השקט.
לוחש כמו נהמת אריה,
אדמה של ניגודים שתחתיה הלבה רותחת
והיא זועמת.
תשכחי את כל מה שידעת עלי,
היום עשה אותי כועס פחות
ועצוב יותר.
הלילה יזכיר את שחששת ממנו
עדיף להתייסר במחשבה
מלאבוד בחשכת השיכחה.
תשכחי את מה שהחסרת ממני,
קולי יישמע למרחוק,
גם בשאון העולם.
הניגודים יתנגשו, יקיזו דמם.
תהיה זאת העייפות,
יהיה זה ריח הדם הניגר,
יהיו אלה התשובות החדשות
שהתעקשת עליהן.
מה שהיה איננו עוד,
רק צל שמסביר חשכת יום קיץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.