עם הבגדים השחורים
והעיניים הנעצמות
לא ביקשנו לראות דבר
לא ביקשנו שיספרו לנו את הסוף
את כל הסיפורים שמרנו במגירות
ויצאנו לעיר
לכבוש מה שעוד לא נכבש
כמו שלימדו אותנו בבית
ביקשנו את התהילה, את סיפורי הגבורה
ובלילה היינו חוזרים מובסים מן הקרב
עם כל ההבטחות שהבטחנו
תמיד הלכנו לקצה
משם הכל בוער
עם הידיים משולבות
ראינו את הזמן עוזב
ומשאיר אותנו עם שברי חלומות
ואנחנו היינו בעולם אחר
שם הבנות הרבה פחות מפחידות
אבל בדרכים לא ידענו
להגיע למקומות הנכונים
בחדרים חשוכים, המצאנו את עצמנו
כמו מבוגרים
הקשבנו שעות למוזיקה
ושום תגובה לא יכלה להיראות מפתיעה
כמו חיילים טובים
כבשנו את מה שלא נכבש
וחזרנו מובסים
כמו הסיפורים שסיפרו לנו בבית
ואלה שסיפרו, הלכו לישון מוקדם
הם לא ראו, איך הכול מתפשט ובורח מהיד
עם כל ההבטחות
לא ידענו לספור את הזמן הנכון
ברחנו כדי לראות את חיינו
הופכים מתמונות לתנועות מהירות
ובשירים מצאנו איך החיים היו נראים
אם היינו יודעים לחיות אותם
ביקשנו את מה שלא ידענו להגדיר
את מה שהיה רק בסיפורים
לא ביקשנו שיגידו לנו איפה עובר הגבול
לאן הולכים ממנו
הכל האיר, ורק הבנות סינוורו אותנו
בבית דיברו על מלחמות שהיו
ורק בתוכנו משהו בער
יכולנו לכבות את זה
אם היינו בורחים בזמן
לבושים בשחור
לא מתפתים לקלישאות
רצינו את התהילה
ושהיא הגיעה
לא היה לנו מקום לשמור אותה
כמו הבטחה שיום אחד נצטרך לקיים
ושומרים אותה לימים קשים