רציתי להאמין במשהו
אז האמנתי בך
החומות סגרו עלי
טיילתי בשדות הקרב
ראיתי את עצמי נע בלי כיוון
ואז שהופעת
לא ידעתי
את כל התשובות
במגע אחד
יכולתי לחטא
במגע אחר
יכולתי להתקפל אל תוך עצמי
כמו רחמים, לא ידעתי להניח לזה  
רציתי להאמין בנו
לא נותרו לי הרבה ברירות
אהבות גדולות התפזרו לאלף רסיסים קטנים
אי אפשר לברוח כל הזמן
בלי להרגיש תחושה של החמצה
וגם אחרי שכתבי לך אלף שירים
חזרתי אל אותה נקודה
כמו משחק מראות
ראיתי את עצמי, נוגע בנקודות מהם
לא ידעתי, את כל השקרים בעולם
ואת עמדת שם
מחכה, שאבין
חלומות, ומשהו אחר לספר
כתבתי שוב את אותם מילים
שמתחברות לעצמן,
אבל לא ידעתי להטמין אותם עמוק מספיק
כדי לשכוח את זה
רציתי לספר לך אהבות תלושות
כאלה שאפשר להיפרד מהן בקלות
ולבוא אלייך, קודר
מבקש, תרחמי עליי
יש במרחק בינינו
משהו, שלא משאיר אחריו סימנים
והחומות סוגרות
לא יכול לראות את פנייך
ושרציתי להאמין במשהו
רציתי להאמין במה שיש לנו
וזה מתפורר לאט
כותב אשמות, על פיסות נייר
מה שלי מה שלך
ואני יודע, שיש משהו שמעולם לא יכול היה להיות שלנו
אבל בשדות הרחוקים, איבדתי תחושה של הכרה
את אומרת, פחד
אני רציתי לאחוז בך, כמו לעולם לא תלכי מכאן
היה בי משהו שביקש לאהוב אותך
והיה משהו שהרס את התחושות, וגרר אותי על המדרכות
ראיתי את זה מצטייר בציורים
אבל לא הצלחתי לראות את פנייך
שרציתי להאמין במשהו
את כול מה שנותרת לי
ואז באו החומות.