יום ראשון - אלחנן

שוב היא בוקעת,
התקווה,
מבין רמקולי
גניבה,
אל אוזניים של
מורה,
שתתעצבן ותטיל
מורא,
וגם אליי ואל
אבא,
והוא אומר תודה
רבה,
ומסתכל על
המנורה,
ומסנן: "זה לא
נורא"
ומוודא את
המצב
הכי שקט שיש.

עמדתי לפני
כולם,
כי אני מכיר את
האולם,
ולה זו פעם
ראשונה,
לי היא נראית קצת
משונה,
היא מוציאה אלבום
תמונות,
ומראה לי
חתונות,
שלה עם הרבה
גברים,
לבנים ובעיקר
שחורים,
שעשויים משיש.

לא,
אני לא נמשך,
ובכלל
לא חושק בך,
זה בסדר, אישה
זה רק נדמה לך.




יום שני - עדי

מחליט אני
להתפרסם,
לפני שאסע
לדוד סם,
שולח ת'קורות
חיים,
שנראים קצת
עלובים,
זה לא חיים זאת
סתם בדיחה,
שלוש שנים הלכו לפח
ויש עוד הרבה דברים לראות פה.

אור אדום
במדרגות
שמוליכות
לדאגות
חופשי כמעט
לא מאושר
רוצה לשמוע את
דילן שר
חבר חולה
באשמתי
רוצה ליפול
אל תוך מותי
החיים זה תן וקח פה.


לא,
אני לא נשבע,
ובכלל
לא חושק בה,
זה בסדר, אישה
זה רק נדמה לך.


יום שלישי - בטלה סמויה

המיטה די
רחבה,
החלטתי לשקוע
בה,
ת'החלטות הכי
גדולות,
תחת השפעת
גלולות,
יוצאים קבוע כבר
שנה,
ומסדרים את
התמונה
הכי יפים בארץ.

עוד שעה - לא
מתעורר
איך בטלן כזה
מסתדר
מושיב ת'תחת על
לבנה
ונזהר כי היא
קטנה
מוריד ת'מים
באסלה
ומתקדם אל
השקילה
ושוחה במרץ.

לא,
אני לא תמים,
ובכלל
לא מאמין,
זה בסדר, אישה
זה רק נדמה לך.

יום רביעי - מיכל

ממלא טפסים רבים
ומשקר
ומאמין
לכל האמיתות
ושומע
ת'הצעות
רוצה לחזור לגן חובה
להוריד חולצה מול בחורה
להתלהב מההצגה
לרצות להיות גדול
לא להתבייש
לשיר בקול
לנסוע למקומות יפים
ולהאמין באנשים
לשכב מאהבה
להתחתן עם האהובה
ללמוד את ההפטרה
לא לחשוב על מתאבדים
ולא לטבוע בצמתים
להקשיב לחיפושיות
לא להתעסק עם בעיות
לבקוע מתוך קליפה
ולהאמין
ולהוקיר,
אוי אמא את חייבת להבין,
אני לא אופטימי,
ובכלל
לא פסימי,
זה בסדר אישה,
אני נאיבי.