את דרכו בלילות עשה הוא,
בסימטאות חשוכות. בפינות שכוחות.
הוא הילך בנתיבים השחורים של עירו
כמו חיפש דבר מה שקשה למוצאו
הוא ראה לפעמים מלאכים בסביבה
כן, הוא ראה מלאכים
הוא ראה את הלבנים שבהם, הצחורים
הוא ראה גם את השחורים

והוא תר וחיפש ודרך על מוקשים
וידע כי פצעיו לא יגלידו
בנתיב רקיע מקולל שם רגלו התועה
וחשב - שם חייו לא יפחידו
אולי רק רצה לשוב אל רחם אימו
רצה עטיפה מושלמת
ביקש אהבה ממקום אחר
ורגלו ננקעה כנכשלת

והנה הוא עף: מחול ניצחון!
מימינו ומשמאלו מלאכים שרים המנון
השחורים, הלבנים עומדים בגאון
חלקם שותק. חלקם בוכה: מחול כישלון!
ונושאים הם אותו אל רחם אלוהים
אל מקום מבטחים לו חיכה זה שנים
ואומר אלוהים לו: "תינוק שנשבה !
לא ידעת היכן למצוא אהבה ?!
הבט, ילדיך, פעוטים. יתומים.
הבט, נתיבך - מזפת שחורים!"
ובוכה הוא, כילד חסר אונים
ומתכסה אט-אט בחול ואבנים...


25.2.93