אני אשב
ועל ברכיי, סבוכות וצוחקות
פקעות צבעוניות
של חוטים.
ואסרוג בידיי האוהבות,
הלא מיומנות,
צעיפים מחבקים-מנשקים.

אחד סגול עם פסים
כמו מדליה מארץ הפיות
אמהר לתלות על צווארך,
ובקצהו הרך
קופצים ברעש גדול
פונפונים סגולים בשבילך.

שני כתום מנוקד שחור
כמו ברדלס,
ועינייך מיד נוצצות,
יהיה לך כמו שכבה שנייה של חברבורות
כמו נמשים מבויישים על הכתפיים הדקות
ותתנפלי, ותטרפי, יימסו בין אצבעותייך הקטנות
שלוש עשרה קוביות שוקולד מתוקות.

אחד כחול, אחד ירוק
אחד בצבע גשם,
פקעות פקעות כך אגלגל למענך
ועל שפתיי הממתינות
זמזום נעים, אדום-וורוד

שיר שתוכלי להתכרבל בתוכו
בלילות קרים ומול זרים
כשאת כולם כמו כוכב,
מחייכת בשקט לעצמך
המון המון של צעיפים
יסמיקו במתיקות
אל מול דמותך.


מוקדש באהבה צרופה לאבישג, הפיקסית הכי מדהימה שפגשתי.