ואז היא אמרה
זה ניגמר
וגם
זה לא אתה זה אני
וירדה לה דמעה בעין ימין
ואחר כך עוד כמה דברים שכבר לא שמעתי
אחרי שירד לי האלם מהפרצוף התחלתי ללכת והרגשתי איך בוער לי
הכיס האחורי
שם אני שומר את ההבטחה ממנו

הקדוש ברוך הוא

נייר של בזוקה אלה מהישנות עם העתידות כתוב שם שחור על מסטיק

"עד גיל 23 תמצא אהבת אמת"

ולמעלה בשחור    -    בס"ד

וככה איך שאני הולך אני מרגיש את הדם עולה לי לראש
אל תראו אותי ככה, אני אולי אשכנזי לבנבן שמנפק דעות יפות נפש
על זכויות אדם
וערבים  כשצריך. אבל

 באהבה

אין לי אלוהים
ואותה אהבתי, כמה שאהבתי. כל כך אהבתי שבאבן שושן בערך "לאהוב"
יש תמונה שלי עם חיוך דבילי אחרי הפעם הראשונה שהתנשקנו

אהבתי אותה מעבר  לפטמות  הזקופות
מעבר לעיניים הכחולות
מעבר לשיער הארוך עם ריח תפוחים
אהבתי אותה כמו בספרים כמו בהבטחות שנותנים לאנשים על עטיפות
של בזוקה
וכמה שחשבתי על זה רק קפצו לי העצבים.
לא עליה, עליו החרא הקטן.
אז נכנסתי לבית כנסת הספרדי ברחוב ליד, כי אם יש משהו שלמדתי
בצבא
זה שבדברים חשובים הולכים ישר לבוס הגדול.
נכנסתי לארון של הספרי תורה סגרתי את הוילון ולחצתי על הכפתור
"ל" בשביל למעלה. איך שנפתחה הדלת  הלכתי ישר למשרד הגדול עם ה
" ה' "בשביל הקדוש ברוך הוא  
בלי לדפוק.
המזכירה שלו עוד ניסתה לעשות לי פרצופים אבל הוריד שהתנפח לי
על המצח
החזיר אותה לכיסא
פתחתי את הדלת  ונעמדתי לו מול השולחן
והוא לא נולד אתמול נשאר רגוע ואמר לי

"כן אדון רויכמן מה אני יכול לעשות בשבילך?"

הוצאתי את הבזוקה מהכיס ודפקתי לו אותה על השולחן וגם נשענתי
קדימה
עם הידיים שיבין שאני רציני
הוא שם עליה מבט קרא כמה שניות ואמר לי

"תראה  אנחנו לא יכולים להיות אחראים לכל מה שמישהו מדפיס על
מסטיק גם אם זה בזוקה"

הראיתי לו את הכיתוב הקטן בצד למעלה עם השם שלו
שתק למה לא נהיה לו מה להגיד ואז התקרבתי לו מול הפנים ואמרתי
לו

"לא באתי לשחק משחקי אגו יש לך עד מחר לסדר לי אותה בחזרה,
או שאני יורד עכשיו למטה
ומספר לכל העולם על המניאק שלא מקיים הבטחות"

ואז הוא ממלמל הצידה

"אני לא יכול"

למה לא יכול?"

"היא לא אוהבת אותך יותר, זה נגמר ואין משהו שאתה או אני
יכולים לעשות"

ראיתי שהוא מנסה להתחמק אז לחצתי אותו לקיר יד אחת על הצוואר
שלא יכנס הרבה אויר

"כמו שסידרת שזה יתחיל תסדר שזה יחזור"

ואז לפי איך שהעיניים שלו זזו הצידה התחלתי להבין מה קורה פה
אז עזבתי אותו והתיישבתי על הכסא עם הריפוד

"זה לא בגללך אני והיא?"

"לא"

"וזה שנפגשנו בדיוק בגיל 23 איך?"

"יצא במקרה. בשנים האחרונות חוץ מלהחליף את הריהוט פה        

ולסדר איזה יתום או שניים אנחנו לא עושים פה הרבה,בטח לא דברים
כאלה"

"וזה מה?"
והצבעתי על הבזוקה

"זה רק עטיפה של מסטיק, טעים אבל רק מסטיק"

ואז הוא התכווץ בכיסא ונראה פתטי וזקן
אז קמתי ללכת
הוא ניגש אלי ואמר

"עזוב אותה תתחיל מחדש, בלונדינית בת 22 נראית פיצוץ מרמת
אביב
סטודנטית לפסיכולוגיה פרפקט בשבילך, מילה שלי"

הסתובבתי אליו ואמרתי
"מאוחר מידי מותק, אני איתך גמרתי. עדיף לך שתיקח ממני מרחק
לפני שהידיים האלה יתחילו לזוז"
ויצאתי

בדרך למטה אני לא רוצה להגיד שהיה לי צליל של מנדולינה בלב
אבל נהייתה לי איזו הקלה אולי האמנתי יותר בעצמי
או אולי סתם בגלל הפרקר שדפקתי לו מהשולחן

כשיצאתי בחזרה לרחוב תפסו אותי שניים מהח'ברה שלו השחורים עם
הציציות

"היי חבר אולי תניח תפילין? שתי דקות, מה אכפת לך? תעשה
מצווה."

הבאתי ראסיה לשניהם וגם מעיכה קטנה עם הרגל על הביצים בשביל
האקסטרה

                יש אלוהים שלא יודעים לוותר