טל שוורץ / מכתבי געגוע |
עד ייעפו ידי ועיני הכלות,
ודמותך היפה בראשי ממוסגרת,
בשמלה עדינה עם פרחים ובת שחוק.
אדמה שפוסעים אנו, שלובי זרוע ומלל,
בשבילים מתארכים בין עצים ללבנה,
נחבאים לעולם והזמן אט מלכת,
חמימות ושלווה אל מול פני הדממה.
הרהורי לבבי ודמעת געגוע,
כי עני בך חדרי והנך רחוקה,
מגשש בידי קו דמותך ברקיע,
ונרדם על מצע זיכרונות וכמיהה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|