לפני כשנה התחלתי לקרוא את ספר מלכים א' עם פרוש מעם לועז. כל
פעם שמזדמן לי אני קורא, חמש עשר דקות, לפעמים עוברים שבועות
בלי לקרוא... בשבוע שעבר הגעתי בשעה טובה לפרק הלפני אחרון -
יעני אוטוטו אני מסיים את כל הספר אחרי מסע של מעל לשנה! וזו
הרגשה טובה...

דווקא בפרק הזה נעצרתי. משהו משך את תשומת לבי. משהו לא הסתדר
לי וחזרתי וקראתי אותו שוב עם הפרושים וחזור... מדובר בסיפור
ישראלי מלכותי רגיל לכאורה: התקופה היא של המלך אחאב, ואישתו
איזבל (בזמנו ישראל היתה מחולקת למלכות ישראל בשומרון [אחאב]
ומלכות יהודה בירושלים [יהושפט]; ). אחאב, ידידי, חשקה נפשו
בגן הירוק והיפה של שכנו "נבות היזרעאלי", והוא הציע לקנותו
מהשכן, אך הוא נתקל בסירוב! נבות סירב להצעה ואפילו שבאה
מהמלך! והמלך חזר בכעס הביתה וסיפר לאישתו: רואה איזה חצוף
הנבות הזה?! שיסרב לי? למלך?!
אישתו איזבל (המרשעת) ענתה לו: וואלא יהימך, הוא לא רצה למכור
בכסף - אני אסדר לך את הגן חינם אין כסף.
וכך עשתה: תפסה עט ונייר ושלחה מכתב בשם המלך אל חברי המועצה
של המחוז אליו שייך נבות, וכך כתבה בפרוש: אני רוצה לתפור תיק
לנבות בעזרתכם; לציין שנבות היה איש בעל קומה ביישוב, והיא
תיארה להם מה היא רוצה מהם: תשיגו שני עדי שקר, שיעידו ששמעו
את נבות מקלל את המלך ואת אלוהים, ו...סיקלו אותו! כי על עבירה
כזאת חייב מיתה!
חברי המועצה הנכבדה עשו בידיוק את מבוקשה, ושלחו למרשעת את
ההודעה: נבות נמצא אשם (כבקשתך) ונסקל! או-אז הלכה עם הבשורה
אל בעלה אחאב: לך לרשת את השכן, כי המסכן מת, וע"פ חוק מגיע
למלך לרשת את הנפטר אם אין לו יורשים (היא דאגה בנוסף שלא יהיו
לו יורשים - שיישאר ביננו...).

עד כאן הסיפור, וממנו ניתן להסיק בקלות אודות המוסר הציבורי
הרעוע שהיה נהוג באותו זמן, השחיתות והמידות האפלות...
שאלה אחת העסיקה את רש"י: וכי מדוע היה על איזבל לפנות אל חברי
המועצה ולבקש שיתפרו תיק לנבות? בשביל מה כל התהליך המיותר
הזה? יכלה איזבל פשוט לשלוח ולרצוח את נבות וגמרנו!
האמת, לא הבנתי את התשובה שנתן רש"י לסוגיה, לא הצלחתי לרדת אל
סוף דעתו; אולם עצם השאלה העיקה עליי ולא יכלתי להשתחרר
ממנה...
גם אני התרשמתי, כרש"י, מהאווירה האפלה ששררה בממלכת ישראל
דאז, ושאיפשרה למעשה לאנשי הממשל, לפסוח על תהליך ביורוקרטי
ולשלוח פשוט לנשל מישהו מאדמתו או לרצוח אותו... מה הביא את
אחאב, המלך הכל יכול המושחת, לבקש מלכתחילה את האדמה מנבות
ולהציע תמורתה כסף (ואפילו הציע לו החלפת השטח בשטח אחר) - הוא
יכל פשוט "להזיז" אותו משם... ושוב, לא מובן "הטריק" המלוכלך
של איזבל אישתו - גם היא יכלה בקלות לפסוח על טריקים למיניהם
ולגשת ישר ולעניין...

אני חושב שאחאב בתוך תוכו, ביקש ממלכה יפה שקטה ישרה ואף
דמוקרטית! זו היתה השאיפה שלו; הוא ביקש את זאת, כעוד דבר טוב
שמבקש אותו האדם לעצמו; מה טוב שיאהבו אותי מתוך אהבה לשמה,
ויעריצו אותי כהערצה לשמה! כל אדם היה שמח לקבל הערצה כזאת
בחלקו; אולם ולכל שאיפה המחיר שלה... אחאב אכן היה מוכן לשלם
עבור שאיפתו זו - אבל מחיר בערבון מוגבל: מחיר מוגדר ונקוב
מראש שקבע אותו אחאב מראש. הוא לא מוכן להשתולל ולשלם יותר
עבור הצעצוע שלו (שאיפתו האישית האנושית...). זו היתה
הפוליטיקה הפנימית שהתוותה את אורח השילטון. כללי המשחק האלה
נקבעו אם כן מראש, והופנמו ע"י העם והעוזרים ואנשי המועצות
וזקני העיר...

לשאיפה היפה והאנושית של אחאב, היה גם היגיון טבעי משלה, מעבר
להגיון האישי היפה שהניע אותה: הוא ביקש לשדר לשאר העולם
שהממלכה מתנהלת ע"פ אמות מידה ראויות; זה רק יכול לתרום ליחסי
החוץ של הממלכה. ואכן, אנו לומדים במקרה ספציפי זה שזה עזר
והשיג את מטרתו: יהושפט השכן מלך יהודה, שהיה אמור להיות
בייחסים עויינים עם ממלכת ישראל - שהתנתקה ממנו, כפי שייעדה
אותו ההסטוריה (לציין בהזדמנות זו שלמלך יהושפט היו מידות
טובות, אמיתיות, לא בערבון מוגבל), קיים עם אחאב יחסי שכנות
למופת: הוא התבקש ע"י אחאב לעזור לו במלחמתו להחזרת שטח כבוש
"רמות גלעד", ויהושפט נעתר "לאחיו" ונלחם לידו יד ביד! הוא
אפילו חיתן את בנו הבכור עם בת אחאב!

אם כן, השאיפה האישית היפה והמבורכת של אחאב - לקיים סידרי
שלטון תקינים בממלכתו (בערבון מוגבל) השיגה את מטרתה בכל הנוגע
ליחסי החוץ עם ממלכת יהודה. אין לי ספק ששאיפה זו (בערבון
מוגבל) גם השיגה פירות טובים בהשגת שקט יחסי למלך בתוך ממלכתו;
העם התרגל לסדרי השילטון התקינים ולמידות הטובות של המלך
ורעייתו, וקיבל מפעם לפעם את המסר, שהמידות האלה הן בערבון
מוגבל ולא כדאי לו, לעם, להעמיד אותן למבחן ההגבלה; או כמו
שאומרים היום, לא כדאי למתוח את החוט עד לאין סוף.

עברו אלפי שנים מאז אחאב. היום אנחנו במדינה דמוקרטית,
והשילטון שלנו דמוקרטי - לא מלכותי; הרה"מ שלנו מתחלף מידי
ארבע שנים באופן דמוקרטי וע"פ קביעת הבוחר - לא משפחת המלוכה
ולא ע"י זקני העיר; מדינתנו, ישראל, היא מדינה מאוחדת, אין לנו
מדינת יהודה ומדינת ישראל; הכל שונה היום. לכאורה.

לכאורה.
אתם מרגישים כמוני?