כולם חושבים, שעל הירח יש איש.

זה הרי דבר ידוע, שעל הירח יש איש.

יש לו אפילו שם, לאיש הזה - "איש הירח".

הגיוני, לא?

אבל מה שהם כולם לא יודעים בעצם,

זה שעל השמש התיישבה אישה.

האישה מחתה על כך שעל הירח יושב איש,

והתיישבה היא על השמש.

אז עכשיו יש על השמש אישה.

סידרה לה כיסא, מיטה,

משקפי שמש וקרם הגנה,

אבל מה, תמיד היא תהיה שזופה.

היא יושבת לה שם, ומוחה.

היא הרבה מוחה, המון.

כל היום היא צועקת:

"תראו, אני אשת שמש,

גם אני יכולה!"

וכשהקול מצטרד היא לוחשת:

"זה לא בגלל שאני אישה,

זה לא בגלל שאני יושבת על השמש,

זה פשוט בגלל.. איש הירח!

כן, זה בעצם הכל בגללו,

בגללו מפלים אותי לרעה!

ואיש הירח שומע בקושי,

אין לו שמיעה כל כך טובה,

והוא מבקש סליחה בשם כל בני מינו,

יושבי הירח בכל הזמנים,

והוא מפריח לעברה נשיקה

אבל היא ממשיכה בשלה,

ומוחה ומוחה ומוחה.

הא, וגם יושבת על השמש,

אשת שמש או לא אשת שמש?!

והם מתקוטטים, ועפים ביניהם רשפים,

היא מעיפה עליו אבקת שמש,

והוא - אבק כוכבים.

ולפתע, כמו משום מקום,

מתחילים אנשים לשבת,

גם על הכוכבים!

איש כוכב מארס, איש כוכב ונוס,

וכולם שונים, אבל כולם גם קצת דומים.

הרי כולם אנשי כוכבים!

ובלילה בלילה בלי שאף אחד יידע,

קופצת אשת השמש

אל איש הירח,

והם מסתכלים על הכוכבים,

ואוהבים.