ליד מגרש המשחקים של הקיבוץ,
כמו תמיד.
הוא הביט בה מתקרבת באותו ניצוץ שהוא מביט בה כל פעם שהוא רואה
אותה, כאילו שזו הפעם הראשונה.
היא באה ממשחק כדור עף נגד הקיבוץ השכן.
הוא חזר מסרט שהוקרן בחדר הווידיאו של הקיבוץ.
"אני עייפה היום, בוא פשוט ניסע הבייתה".
"בסדר. תגידי, יש לך חום? העיניים שלך מבריקות".
בטח שהוא שם לב, אלא מה...
היא רק השפילה מבט.
הוא הרכיב אותה על האופניים והם נסעו לבית שלה.
היא ירדה.
"אפשר להיכנס?"
היא שתקה לשניה שנראתה לו כמו נצח.
"אני במחזור" היא ענתה בהסתייגות.
הוא המשיך עם האופניים הבייתה.
האמת היא שהוא דיי התאכזב.
גם היא.
או לפחות כך היא גרמה לו לחשוב.
האמת היא שבדיוק לפני יומיים הוא נפסק.
הדימום, כן?
האהבה נגמרה לה כבר מזמן...