סימונה ברנשטיין / אלצהיימר |
לגופה שמלה מבד פיקה מפוספס
שערה מסורק איכשהו ברשלנות
בוהה בנכנסים וביוצאים
הגבר העומד לצידה מאכיל אותה
בכפית מעדן שהבת הכינה עבורם
היא מסתכלת אליו מנסה להזכר
מי הוא בשבילה
אך לשווא
לבסוף שואלת
"תגיד לי, איזה קרבה יש בינינו שאתה מבקר כל יום ?"
הגבר עונה לה "אני בעלך"
בולע רוקו ודמעה בודדת נושרת על קמטיו
מנענע ראשו באי-אמון גמור.
שיר זה מוקדש לזכרם של בקה ובוקו היקרים ז"ל
באהבה רבה
9.11.04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|