שלא תטעה, הדמעות הן לא הטל,

הן לא יפרשו חיוך בבוקר מוצלל.

נוצות כנפי המלאך נשרו מזמן,

מלאכים ערומים, מחכים לסימן.

שמיים פוקדים על חיות מאולפות,

עם שוט ביד ופקודות לא נשמעות.

אדמה מכוסה בנוצות של מלאך,

החיילים דורכים על העפר המלוכלך.

מדי יום הוא יורד משם בשחור,

עם פני שלד, מביא את הקור.

אין לו כנפיים, רק עצמות,

מביא מלמעלה דמעות לחיות.

שלא תטעה, הנוצות הן התקווה,

נושרות מדי יום, צונחות לאדמה.

והוא מביא מדי פעם רגשות לחיילים,

שיבינו אולי, על מה הם דורכים.