תני לי את העונש שלי
אל תדברי, לכי לישון
עכשיו לפי התסריט
אני צריך להרגיש רע
ולבוא להתנצל
שאני אנוכי
אבל תיקון טעות
של תסריט שזוף:
אני צריך להתנצל שאיכפת לי ממך יותר מדי
כי לך נוח להתרפק על זה שלי איכפת
אך לך אין כוח וזמן לתת לי
הרגשה של בטחון
אז קדימה "אישה"
תני לי את העונש שלי
תעמידי אותי בפינה
ואסתכל במבט מושפל אל הקיר
את יכולה גם להרביץ לי
לזרוק עלי עצם מחודד זעיר
אבל תיקון טעות
של מתופף עם יד שבורה:
אני צריך להתנצל שאני לוקח אותך יותר מדי ברצינות
כי לך נוח לא לדבר איתי גם כמה שנים
ואני לא נעים לי
אני מהמתקפלים
והסיום של הסרט הזה
למרות התסריט המשופר
הוא עוד נער שמתנצל
על שהיה קצת יותר איכפתי ממה שמותר
ולהודות שהוא אנוכי
ושכל מה שאיכפת לו זה עצמו
"אש השקיעה ובשקט,
מתנפצים על החוף הגלים"
(מירית שם אור 1978) |
