סרנדה לציפור,
כי נחמדת היא.
אף כי עפה לה הרחק
ולא שבה,
היא תוקר.
תעתה במרחקים,
היא שגתה לה.
אך ליבו של העץ
לא יתנכר.
סרנדה לציפור
שנזכר לה
זכר חסד נעורים
וקדושה.
היא אמנם נטשה קינה
ופרחה אל לא נודע,
אך תומתה היקרה,
כחדשה.
והעץ
עוד לא שכח
מה שזימרה לו.
עת פרשה כנפיה דק
וקראה קריאת הדרור.
הוא ידע שזו אמת
עבור כנפיה.
ומקורה דבר שקר
בל כי יאמור.
סרנדה לציפור,
כי אבדה היא.
עת סופת שלגים
קרה
סחפתיה אל התוהו.
אך העץ,
זקן כאב,
לא יתאבל בה.
שהלכה אחר ליבה,
ובכך גמלה שכרו.