אני צריכה לשרוד עוד 3 שנים בשביל לצאת מבית המשוגעים הזה!!!
אבל זה לא ילך לי כל כך בפשוט אני הרגיש כל יום שעובר !!! אני
מעדיפה
לחיות באמת בתוך מקום סגור אפילו באמת בבית משוגעים..
רק להיות רחוק מפה וכמה שיותר!!
אבל רק עוד 3 שנים עד שאולי אוכל לאוף מכאן ובשבילי זה הרבה
הרבה מידי
ואני לא  ממש יודעת אם אני אוכל לעמוד בזה!!
לאנישם מבחוץ זה יראה תיפשי אבל מה שאני עוברת פה יום יום זה
ממש
מות באיסורים!!! כל פעם שיוצא לי לחשוב על זה עולה לי בראש
שוב
הרעיון של אולי לעשות את זה {אתם יודעים! להתעבד} ככה אולי
אני
פשוט המות ולא הסבול כל כך, אולי קצת באותה הרגע ואז זה יפסק
אבל עם אני  בוחרת בדרך השניה זה למות לעט ובקעב רב!!
כל דקה וכל שניה בחיים שלי לא עוברים לי בלי שאני החשוב על
זה!!
זה פשוט בא אלי כל הזמן ובכל מקום.

החיים האלה כל כך לא ברורים:
לאחד תמיד הכל ורוד, וטוב לו בחיים .
שזה לפעמים עןשה אותך כל כך עצבני שאתה לא מבין לה לו
הכל יכול להיות כל כך טוב ולך הכל הולך כל כך חרא!!
כל דבר שאני עושה יוצא לי חרא לא לענין עצוב ולא מתאים בכלל
לחיים.
למה למה זה תמיד ככה למה הדבר הזה שיצר אותנו או מאיפה שבנו לא

נתן לו משהו שווה או אולי לא שווים אבל עדין משהו לכל אחד.
שלא יהיה משהו שאין בוא כלום שאין בוא שום דבר טוב.

כמוני אני תמיד מחפסת בעצמי דברים טובים אבל אף פעם לא מוצא
לפחות לא משהו משמעותי משהו שיהיה לי מה לעשות איתו.