אף אחד לא באמת מתעניין בך. או אי פעם יתעניין. בך. במי שאת.
ככה הוא אמר.
כולם מקסימום רוצים לזיין אותך. וגם, אחרי שזה יימאס להם הם
יעזבו אותך.
ככה הוא אמר.
לא בך, במי שאת. מבפנים. באופי, בנפש, בנשמה שלך. מקסימום
בשדיים הגדולים שלך.
ככה הוא אמר.
וחייך. תמיד הוא חייך. אולי כדי להראות שזה הכל בצחוק.
אבל הוא לא חשב ככה בצחוק. ואני שתקתי.
ורק חשבתי מבפנים אם גם הוא חושב שזה מה שאני שווה או שהעולם
פשוט דפוק? הוא עצמו... הוא לא חושב שאני שווה התעניינות? הוא
חושב שזה מוצדק היחס הזה מכל העולם? שכולם מקסימום רוצים את
הגוף היפה שלי ("שיתבלה לך עוד כמה שנים גם ככה אם לא תשמרי
עליו...")
מה הוא חושב?
בסדר... נגיד שכולם רק רוצים לתקוע אותי. אבל מה הוא חושב?
שאין בי יותר מזה? הוא לא אמור לחשוב ככה. רק את הבפנים שלי
הוא מכיר.
וכנראה שאם אדם שמכיר אותי רק ככה אומר את הדברים הללו - כנראה
שהוא צודק.
והוא מצידו - "רק מזהיר" שכל הגברים, הזאבים בחוץ לא רוצים
יותר מסקס ושאני צריכה לדעת שכל בנאדם שאי פעם יראה חיבה כלפיי
הוא בעצם סוטה שרק מפשיט אותי בדימיון שלו. ושבחיים הוא לא
ינסה להעמיק איתי קשר. לא נפשית, לא רוחנית... רק פיזית.
ככה הוא אמר.
הוא רוצה רק בטובתי. הוא מגן עליי ומגונן מפני העולם שבחוץ.
ככה הוא אמר.
שהתאהבתי בבחור ההוא, שאוהב אותי עד כלות הנשמה הייתי מאושרת.
שמחתי על כך שיש מישהו שכן מתעניין בי. בי ולא בגוף שלי.
והוא שוב פעם בא ואמר בפשטות שכל כך הכאיבה לי -
עכשיו את נותנת לו סקס וזה דבר חדש... עוד חודשיים שלושה גם זה
יימאס לו ואז הוא יקום ויילך...
גם זה יימאס לו. גם זה. גם כמו מה? כמו האופי שלי?

אבא