ברקיע האורות נחלשים,
ומתחילים לבצבץ להם לאיטם
מן האופק צללי הברושים.
טיפות מתפשטות בשדות
ומפזמות להן שיר עם השלוליות,
אשר נשמעו פעם באגדות.
פזמון:
מה שמזכיר לי יום בעברי,
שהיה שם משהו חשוב עבורי,
לגעת בו רציתי,
אך אף פעם לא הצלחתי,
ולעיתים כשזה היה נראה פתאום קרוב,
כמעין רוח העיפה אותו במשוב.
הריצפה כבר לא תזכה בכפות רגליך
שצעדו להן בהסוס של מעשים,
כשהגעת איתי לכאן איתי באהבתך.
הרוחות שוב שורקות וגועשות בחוץ,
מה שמנתק אותי מהזכרונות,
אשר מזכרותן כעת על החלון, כשהחלו לצוף.
פזמון:
מה שמזכיר לי יום בעברי,
שהיה שם משהו חשוב עבורי,
לגעת בו רציתי,
אך אף פעם לא הצלחתי,
ולעיתים כשזה היה נראה פתאום קרוב,
כמעין רוח העיפה אותו במשוב. |
