יש לילות; אני שוכב ער וחושב עליה -
רוני של החיילים;
על הסגול העמוק שלה, והאדום של עזות מצח,
איך קודם צחקה ואחר כך בכתה,
והכול היה אמיתי, או אולי שום דבר לא.
והם לא ידעו שהם חיים ומתים בשבילה
שהיא לא כמו פרפר אלא כמו אווז-בר,
רוני, של החיילים.
ומה באמת נח מאחורי החום העמום של עיניה?
ואם לא החיילים הם בעצם של רוני.
ואני, אני לא של אף אחד;
זה מה שאני חושב כשאני שוכב ער,
והלילה אז מלא בצללים כהים,
וזוויות של שחור כואב
שאינני אוהב בכלל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.