סוף סוף, סוף הקיץ ויקוץ קיצה של השמש הקופחת על ראשינו. הקיץ
העונה שבה הטמטום והזיעה נשפכים כיין טוב מהבתים וזורמים אל
מקום הרחצה הקרוב. וסוף סוף, סוף הקיץ . הסתיו ואחריו
החורף....
" אחח החורף ..."

בשקט בשקט, נחת לו למרגלות העץ ולרגע קט היה נדמה שדבר לא
קורה, אך הנה והם נופלים להם, נושרים אל הקרקע ומשם אל הרחוב.
ובמורדות הרחוב גולשי האספלט והרוח נערמים בערימה כתומה צהובה
שנערמת ומתפזרת חלופות עם כל משב רוח פתאומי, מחכה.
ולפתע כמו נהר גועש וצוהל נשפכים להם מעצי השדירה גולשים כולם
כתומים, כתומים בשמחת הקץ, מתערבלים בהוללות נחבאת, בפשטות
נושנה.

מטאטא פזור שיער החל אוסף את עלי השלכת לערימה גדולה אחת ומשם
לשקיות ניילון שנחתמו בקשר הדוק והושלכו מכאן. אבני האספלט
החשופות נותרו שוב כבכול שנה במעין עצב מתקתק שמטפטף לפתע טיפה
ועוד טיפה ואז במלוא הדר וכאב. מציף אותם, שלוליות קטנות של
עצב, שמחה וגעגועים הצטברו בינות לאבני הרחוב. כשאלה לא יכולו
עוד ועלו על גדותיהם, נהרות שלמים החלו זורמים בתעלות בצדי
הרחוב.
מהתעלות זרמו בשצף של שמחת נצחון מתגברים על מחסומי הסחף
פורצים כל גבול ובמפל רגשות אדיר מסתובב ומתערבל לשצף, זרם רם
לתוך בור הביוב השכונתי.