|
קורא את שמך במסדרונות חלולים.
רק הדים ושוב הדים.
בחיים האלה כבר מאסתי.
שוב שקיעות נצחיות,
שוב שקיעות ללא גבול
מזיל דמעה אבל את ...
את כבר לא שם לא עכשיו
לא אף פעם .
אותך שרק רציתי
אותך שזימן הגורל
בלילות של נצח
אליו אני בוכה. |
|
|
קוראת יקרה,
קוראת חביבה,
קראי את היצירה
ולא מסביבה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.