בסופת רעמים חזקה וגועשת,
מסתיימת בנערה עזובה ומיואשת.
בגשם זלעפות היורד ללא עצירה,
מסתיים בדמעה, מלוחה וקרה.
ברטט חזק, העובר בגופך השביר,
מסתיים בברק, אותו רטט מעביר.
והכול מתחיל בחוזקה, ונגמר בחולשה,
את תמיד אותו מסר, תמיד אותה תחושה.
אותה צורת התבטאות, שלא תמיד נראית,
ישנו בכל אחד מהימים, כאב שצריך לשאת.
וכשילדה קטנה בוכה מכאב, הגשם בוכה איתה,
כשהיא רוצה למחות הדמעות, הסופה תיתן לה ממחטה.
כשאת רועדת ולבדך,
הברק ירעד עימך.

אך כשאת מאושרת ויש לך סיבה לחייך,
ברגע הזה ילדה,
את רק עם עצמך.