לראות אותך מקרוב
זה לא כמו לראותך מרחוק,
לראות את תווי פנייך בבירור
ואת חיוך המתוק.
המתח שבאוויר
שאפילו אי אפשר לחתוך בסכין,
וחיבוק שלך מזיכרון רחוק
בהווה נראה כל כך מזמין.
מלותיך היוצאות
מפיך החסר לי,
הן כמו כיתת יורים
שהקליעים מכוונים אל לבי.
אומר מילים
בכזו תמימות
מנסה בכוח להעלים אהבה
ולפתח ידידות.
ואני מחייכת
את חיוכי המזויף
בתקווה שלא לראות
את הקשר שלנו שוב עף.
אך כל החצים
מכוונים אותי לדבר אחד
שאני אותך
אוהב לעד.
רוצה לסיים את זה
שאני מתעוררת מתוך חלום
אך זה לא נכון ואני רק רואה את עצמי
נופלת יותר עמוק לתוך התהום.
התהום שלי שלך
ושל האהבה
וכנראה זה היה החלום שלי
החלום שלא היה.
אז הנה "ידיד"
מילתי השנואה,
אני מקווה שתמצא לך
את הדבר הנקרא אהבה.
וכשתמצא אותה
זה לא יהיה איתי,
תזכור שמה שהיה לי לך
היה הכי טהור ואמיתי.
להתראות
אהוב יקר שלי,
ותדע שאתה לעולם
לא תעלם מלבי.