שקט. שלווה.
ציפורים מצייצות במרחק,
בין העצים מסתתרות.
נוסקות כנפיים ועפות למרחקים-
שם חם.

היא לבד, על ספסל,
דשא ירוק מאחוריה
שמיים בצבע אפור ממעל.
הנה מישהו בא, הסתתרי!
אין לאן לברוח ילדה.
עולם כמנהגו נוהג.
הסתיו מגיע, העלים מצהיבים
ובינתיים החיים ממשיכים-
בצליעה.

דמעה מתגלגלת על לחי,
היא מהר מסתירה.
אסור לך לבכות, קטנה.

המילים שלהם רק מכבידות
ומילותיך שלך לא מגיעות
כותבת ועוד קצת,
זה לא נגמר.
והכאב, רק הוא נותר.