בפסנתר קטן מתגורר אדון הצלילים.
הוא בין התווים ישן, את המפוח מזרים.
מנגינות בליבו היו עד אין סוף,
אך את האחת והיחידה אינו ניגן עד הסוף.

את שמך על שני תווים, והוסיף אצבע לאקורד,
פחד באמונך בנעימותיו לבגוד.
על קלידים רכים, מיתרים מתוחים,
הכיוון נספג, מנגינת השחפים.

טעם את קולך ויצר לו כלי חדש,
קרא לו כינור כי צרם כמו נחש.
קשתו רחבה ואינה מציאותית,
איך נגינתו ענוגה אך קשה ככפית.

אהבתו למוזיקה פרחה והינה.
כל רחש שמע ולפתע נכנע.
אימו לחשה בערש קטן,
"צליל ומנגינה, שן, בני הקטן".

15.05.2002