מעין עוזרי / לפעמים |
כשאני הולכת ברחוב בלילה,
וקר
וחשוך,
נכנסת בי תחושה מוזרה שכזו.
אני מעבירה לשון על השיניים,
לבדוק שהן "כשירות",
ופתאום המבט הזדוני הזה
מתמקם לי בעיניים.
אני שואגת לטרף.
כשמישהו עובד לידי,
רק מחכה להתנפל.
יש קול בתוכי
שאומר לי "הפסיקי!
את משוגעת"
הוא אומר,
"תפסיקי עם השטויות"
ואני
עונה לו בקשיחות,
"תסתום"
אומרת,
ומתעלמת מהיבבות.
לפעמים,
כשהאור כבר גווע,
אני מרגישה את עצמי כערפד,
משחרת לטרף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|